בכתבה זו
התשובה הקצרה
בדצמבר 1888 פרסם סאטי מודעה לתווים שלו בלה לנטרן ז'פונז, כתב העת של הקברט לה דיוואן ז'פונה. בשם העט וירז'יני לבו כתב שמגיעים אליו מכתבים המבקשים את מכלול יצירותיו, ואז הודיע שהמכלול עדיין אינו קיים, אבל נתן כתובת שבה אפשר לקנות את גימנופדיה מספר 3. הוא הפריז בתיאור עצמו והוסיף בדיחה על ההפרזה. הצעיר שהתפרנס מליווי בפסנתר במונמארטר כתב באותה שנה שלוש גימנופדיות. כעבור 17 שנים חזר לבית הספר כדי ללמוד קונטרפונקט.
קריאה מעמיקה
מהקונסרבטואר למונמארטר
סאטי התקבל לקונסרבטואר של פריז בשנת 1879. בשנת 1882 סולק ממנו, וב-1885 התקבל שוב, אך עזב בשנה שלאחר מכן. אחרי כמה כניסות ויציאות מבית הספר עבד כנגן במונמארטר. לימודיו בקונסרבטואר הראשון לא הסתיימו בתעודת גמר. מחוץ לבית הספר כתב יצירות לפסנתר ופרסם את התווים שלהן בעצמו. ובכל זאת, לאחר שהמשיך להלחין חיפש מקום ללמוד בו שוב. כשהתקבל לסקולה קנטורום בגיל שלושים ותשע החל ללמוד קונטרפונקט. הוא למד את מלאכת ההלחנה במוסד אחר מזה שעזב בצעירותו.

סאטי התיישב במונמארטר בשנת 1887. הוא ליווה בפסנתר בלה שא נואר, ובהמשך עבד גם באוברז' דו קלו. תפקידו היה לנגן בקלידים כשהזמרים שרו. בתקופה הזאת כתב גם יצירות משלו לפסנתר סולו. הוא התפרנס מליווי שיריהם של אחרים וכתב בתווים את המוזיקה שלו. באוברז' דו קלו פגש את דביסי, המלחין שלימים עיבד לתזמורת את יצירותיו לפסנתר. הקשר בין שני עמיתים שנוצר במקום שבו עבד כנגן הוביל לעיבודים ולהופעות חדשות.
בלה שא נואר, שייסד רודולף סאליס בשנת 1881, התכנסו משוררים, זמרים, סופרים וציירים. המקום אירח הופעות שירה, הוציא כתב עת והציג תיאטרון צלליות. בתיאטרון הזה האירו צורות כדי להציגן על מסך, והניעו אותן בהתאם להתפתחות העלילה. אנשים שיצרו את המופעים והפרסומים השונים של הקברט השתמשו באותו מקום. המלווה בפסנתר ניגן, המשוררים והסופרים כתבו, ואת ההופעות ואת כתב העת שהכינו הציגו לקהל ולקוראים.
שלוש יצירות לפסנתר עם שם מן העת העתיקה
סאטי כתב את שלוש הגימנופדיות בשנת 1888. בכתב היד של הראשונה ציין את פריז כמקום ההלחנה ואת התאריך פברואר 1888. הוא כתב אותה זמן קצר לאחר שעבר למונמארטר. בכתב היד מופיע התאריך שבו השלים יצירה אחת, ובמודעה מופיעה הכתובת שבה אפשר לרכוש אותה. את יצירות הפסנתר המוקלטות כיום באלבומים כתב סאטי תחילה ביד, ואחר כך הפיץ אותן בתווים מודפסים.

את השם גימנופדיה לקח מחגיגה וממחול ביוון העתיקה. לתווים המוקדמים של היצירה הראשונה הוסיף גם את כותרת המשנה מחול עתיק. סאטי השתמש במילים האלה כשם של יצירת פסנתר שכתב בפריז. בתווים מופיעים יחד כותרת המצביעה על מחול עתיק וצלילים שנכתבו לפסנתר מודרני.
בתווים המוקדמים כלל גם שורות מתוך הקדמונים של ידידו המשורר קונטמין דה לאטור. בשיר מופיעים יחד שמות המחולות סרבנד וגימנופדיה. לאחר שבחר בשם המחול לכותרת היצירה, צירף גם שיר שבו מופיע אותו שם. סאטי כלל בתווים ליצירת הפסנתר שלו את מילותיו של עמיתו המשורר. בפרסום המוקדם הזה הוסיף למוזיקה שכתב בעצמו את טקסט המשורר.
הוראת הביצוע: לאט ובכאב
רשימות המוזיקה לארוחות הצהריים והערב במהינה כוללות את גימנופדיה מספר 1 בביצוע אן קפלֶק. בשם הרצועה מופיעה גם ההוראה Lent et douloureux, לאט ובכאב. סאטי צירף מילה המציינת מהירות למילה המציינת אופי רגשי. גם כשהרצועה באלבום האוסף מוכרת כמוזיקת פסנתר רגועה, שתי המילים שבחר המלחין נשארות בתווים המקוריים.
היצירה בנויה מליווי איטי בשלוש פעימות וממנגינה פשוטה. סאטי הציב אקורדים זה לצד זה בלי לפתור מיד את הדיסוננסים שנוצרים בהם. דיסוננס הוא צירוף צלילים הנשמעים יחד ויוצרים מתח. כשהמשיך לאקורד הבא כתב כך שיהיה אפשר להמשיך לשמוע את ההדהוד, במקום לפתור מיד את המתח.
המנגינה ממשיכה מעל הליווי החוזר. סאטי חזר על מעט חומרים מוזיקליים ובנה אותם כך שהדהוד האקורדים יישמר. הוא בחר חומרים פשוטים, כתב מוזיקה בשלוש פעימות וקבע בהוראות הביצוע את מהירותה ואת אופייה.
כניסה לבית הספר בגיל שלושים ותשע ובחינה בקונטרפונקט
בשנת 1905 התקבל סאטי לסקולה קנטורום בגיל שלושים ותשע. עברו אז 17 שנים מאז כתב את הגימנופדיות בשנת 1888. הפעם למד קונטרפונקט, טכניקת הלחנה שבה מנגינות שונות מתקדמות יחד. הוא התחיל ללמוד כדי להרחיב את אוצר האפשרויות ואת מבנה המוזיקה שלו. מלחין שכבר פרסם יצירות לפסנתר למד מחדש את היחסים בין מנגינות. אחרי שניגן בקברט והוציא לאור את יצירותיו חזר להיות תלמיד, לשמוע שיעורים ולהכין עבודות.

בשנת 1908 עבר סאטי את בחינת סוף השנה בקונטרפונקט בציון טוב מאוד. בתעודה שחתם עליה ונסן ד'אנדי נכתב שהוא גם עומד בתנאים הנדרשים להתחלת לימודי הלחנה. התלמיד שהתקבל בגיל שלושים ותשע למד והשלים את הבחינה. המלחין שעזב את הקונסרבטואר של פריז, עבד בקברט ופרסם יצירות לפסנתר, נבחן הפעם בסקולה קנטורום. אחרי שהשתמש באקורדים פשוטים בגימנופדיות למד לעבוד עם כמה מנגינות יחד. בית הספר תיעד את תוצאות לימודיו בציון ובחתימה.
בשנת 1918 השתמש סאטי בדיאלוגים של אפלטון ביצירתו סוקרטס. בגימנופדיות צירף קודם את שם המחול העתיק ואת שורותיו של ידידו, וביצירה הזאת העביר את משפטיו של אפלטון לשירה בקול. שתי היצירות שמשתמשות בחומרים מן העת העתיקה נכתבו להרכבים שונים. אחת היא מוזיקה לפסנתר שאליה צירף כותרת ושורות שיר, והאחרת יצירה ווקאלית שבה שרים מילים עתיקות. סאטי השתמש במילים שבחר מתוך ספרות ומחול ישנים ביצירות נפרדות. גם אחרי תקופת יצירות הפסנתר שאת תוויהן פרסם במודעה בקברט, המשיך להשתמש ביצירות ספרות כחומר מוזיקלי.
הגימנופדיות של 1888 ומוזיקת הרהיטים של 1917
סאטי הגה את מוזיקת הרהיטים בשנת 1917, שנים אחרי הגימנופדיות של 1888. בטקסט ששלח לקוקטו ביקר את המנהג להשתמש בוואלסים ובפנטזיות על אופרות באירועים שונים. הוא הסביר שבמקום לקחת יצירות שנועדו למטרה אחרת, יכתוב מוזיקה במיוחד לצורכי החיים. הרעיון היה להציב את המוזיקה כחלק מחיי היום-יום, כפי שמציבים רהיטים במרחב שבו חיים. בין כתיבת היצירות לפסנתר סולו לבין הסבר הרעיון הזה עברו 29 שנים.
ב-8 במרץ 1920 ניגנו את מוזיקת הרהיטים של סאטי בגלריה ברבאז'אנז בין חלקי מחזה של מקס ז'אקוב. באותו חלל שבו שהה הקהל שילבו תיאטרון ומוזיקה. סאטי חיפש שימוש אחר מזה של תוכנית עצמאית שמתרכזים בהאזנה למוזיקה בלבד. הוא הציג באירוע ממשי את המוזיקה לצורכי החיים שעליה כתב לקוקטו. עבר זמן רב מאז התקופה שבה מכר בעצמו תווים לפסנתר ב-1888. הפעם בחן את השימוש במוזיקה בגלריה שבה הוצג מחזה של סופר אחר.
סאטי התעניין בתפקיד שממלאת מוזיקה במרחב החיים. לקוקטו כתב ביקורת על העברת ואלסים ופנטזיות על אופרות לאירועים אחרים, ואמר שייצור מוזיקה חדשה המתאימה לחיים. אפשר לקשר את הרעיון הזה למוזיקת הרקע שנעשתה נפוצה בהמשך. באותה תקופה רצה סאטי בעיקר להפחית צלילים המאפילים על שיחה. כאשר האנשים המדברים והמוזיקה המושמעת נמצאים באותו חלל, ביקש להלחין בהתאם לשימוש בחלל הזה.
העיבודים של דביסי ועבודתו המאוחרת של סאטי
דביסי עיבד לתזמורת את גימנופדיות מספר 1 ו-3. העיבוד נוגן ב-20 בפברואר 1897 בסאל אראר בפריז, בניצוחו של גוסטב דורה (Gustave Doret). עמיתו המלחין חילק לכלים שונים את התפקידים ביצירות שסאטי כתב לפסנתר. דביסי, שפגש את סאטי בקברט וקשר עמו קשר, הציג את המוזיקה שלו בהרכב אחר. באותה הופעה נוגנו שתי יצירותיו של המלחין שפרסם בעצמו את תוויו בידי מנצח ותזמורת.

בשנת 1888 העניק סאטי ליצירות הפסנתר שלו שם של מחול ופרסם את התווים במודעה בכתב עת. ב-1905 התקבל ללימודי קונטרפונקט, וב-1908 השלים את הבחינה. בהמשך הציע את מוזיקת הרהיטים והעביר את משפטיו של אפלטון לשירה. האיש שעבד כמלווה כתב יצירות סולו משלו, וגם אחרי שכבר פרסם אותן חזר ללימודים. בתווי הגימנופדיות ציין את ההוראה לאט ובכאב, ובמודעת המכירה השתמש בהפרזה ובהומור. סאטי פרסם את המוזיקה שלו ויצר בעצמו את שמות היצירות, את הצלילים ואת הטקסט שהודיע על התווים.
המוזיקה ששומעים במהינה
במהינה משמיעים את גימנופדיה מספר 1 בביצוע אן קפלֶק. אם זיהיתם את היצירה, תוכלו לספר למי שבא עמכם על מודעת התווים המשעשעת של סאטי או על חזרתו ללימודים בגיל שלושים ותשע.





