בכתבה זו
התשובה הקצרה
„גימנופדי מס' 1” של Satie היא הראשונה מבין שלוש יצירות שנכתבו ב-1888, ובפרטיטורה מצוין „אטי וכואב”. יד שמאל חוזרת על צעד סדיר המחליף בין בס נמוך לאקורד מעליו, אך מיקום הבס וצבע האקורד משתנים בהתמדה ומלודיית יד ימין נושמת מעליהם במשפטים באורכים שונים. המסגרת חוזרת, אך המרחקים והצבעים בתוכה משתנים; לכן אין זו העתקה משעממת.
שלוש נקודות לשמיעת שינוי בתוך החזרה
- שלוש הגימנופדיות נכתבו כולן ב-1888, ומס' 1 מתקדמת במשקל משולש אטי.
- דגם הבס–אקורד ביד שמאל נראה זהה, אך גובה הצליל והרכב האקורד משתנים כל הזמן.
- אורך המשפטים וההפסקות ביד ימין אינם חופפים לצעד הסדיר של הליווי, וכך נוצרת נשימה ארוכה.
קריאה מעמיקה
שלוש גימנופדיות שנכתבו ב-1888
כתבי היד של שלוש הגימנופדיות נשמרים בספרייה הלאומית של צרפת. על מס' 1 נכתב פברואר 1888, על מס' 2 מרץ ועל מס' 3 אפריל (חודש 4); מס' 1 פורסמה תחילה בכתב עת באוגוסט של אותה שנה. המהדורה הראשונה ש-Satie פרסם בעצמו יצאה ב-1895.
קשה לקבוע מקור יחיד למילה המוזרה „גימנופדי”. עוד לפני חידת הכותרת אפשר לשמוע את צעדי הפסנתר הפשוטים מאוד. במקום התפתחות גדולה, Satie מזמין אותנו להקשיב לאורך זמן להבדלים הקטנים באקורדים ובמלודיה בתוך מסגרת חוזרת.
יד שמאל בונה את הקרקע בשתי תנועות בלבד
יד שמאל משמיעה פעם אחת בס נמוך ואז מניחה אקורד במקום גבוה יותר. הכלל „נמוך — גבוה, נמוך — גבוה” נעשה לצעד של היצירה כולה. הדגם ברור, ולכן גם מאזין בפעם הראשונה מוצא במהירות את הקרקע.
אבל צליל הבס אינו נשאר באותו מקום וגם הרכב האקורד משתנה. המרחק בין הצליל הנמוך לאקורד העליון מתרחב ומצטמצם, ותחושת המרחב משתנה. המקצב זהה אך ההרמוניה נעה, ולכן היכרות וזרות מופיעות יחד.
יד ימין אינה צועדת לפי המשבצות של הליווי
מלודיית יד ימין אינה פותחת משפט חדש בכל אקורד של יד שמאל. יש צלילים השוהים לאורך זמן, משפטים החוצים קו תיבה והפסקות המגיעות מוקדם מן הצפוי. התחושה היא של אדם המדבר בחופשיות, שקוע במחשבה, מעל צעדים סדירים.
בפעם הראשונה זמזמו רק את המלודיה, ובשנייה עקבו רק אחר יד שמאל. בהאזנה השלישית לשתיהן יחד תוכלו לשמוע מתי סוף משפט המלודיה והשינוי באקורד הליווי חופפים ומתי הם נפרדים. הסטייה הזאת היא שמכניסה זמן לדגם הפשוט.
„אטי” ו„עומד” אינם אותו דבר
ההוראה בצרפתית בפרטיטורה של מס' 1 היא Lent et douloureux — „אטי וכואב”. אפשר לשמוע את הטמפו האטי לא כפקודה להכביד על כל אקורד ולהעמידו, אלא כהזמנה לתת לצליל להדהד במלואו בלי לאבד את הדופק הגדול של הבס והאקורד המתחלפים.
כשהביצוע אטי מדי המשפט מתפורר; כשהוא מהיר מדי שינויי האקורדים חולפים בלי להישמע. בהשוואת ביצועים טובים, בדקו לא את מספר הדקות אלא אם צעדי יד שמאל ממשיכים ובו בזמן יד ימין מקבלת מרחב לנשימה.
גם כשחוזרים לאותו מקום, זיכרון האקורד השתנה
כאשר מלודיה מוכרת חוזרת והאקורד שמתחתיה אינו זהה לחלוטין לראשון, גם הטמפרטורה הרגשית משתנה. המאזין מזהה את המלודיה ובו בזמן מרגיש שסביבתה השתנתה. חזרה אינה כלי שמקצר חומר שכבר נשמע, אלא מסגרת שמבליטה את ההבדל.
האזינו פעם אחת ברצף לפתיחה ולמלודיה הדומה בחלק המאוחר. די להשוות אחד מן הבאים: מיקום הבס, בהירות האקורד או הזמן שנותר לאחר סוף המלודיה. ברגע שמגלים את ההבדל הקטן, החזרה מפסיקה להיות רקע ונעשית נושא היצירה.
מדוע כדאי לשמור מוזיקה שחוזרת בשקט בקרבתנו
„גימנופדי מס' 1” ממקדת את האוזן במקצב החוזר ובשינויים הזעירים באקורדים, יותר מאשר בעוצמה גדולה או בווירטואוזיות מהירה. הצעד הקבוע יוצר אמת מידה להשוואה, והבס והמלודיה המשתנים בתוכו משמיעים מדוע פשטות וחוסר שינוי אינם אותו דבר.
ב-Mahina Vegan Table אנו משמיעים מוזיקה קלאסית בחלל הארוחה. בכתב העת אנו ממשיכים לספר בפשטות על שינויי אקורדים ומלודיות שאפשר לגלות ביצירות קלאסיות.
ארבע תשובות להבנת החזרה ב„גימנופדי מס' 1”
- האם „גימנופדי” היא יצירה אחת?
- זהו שם משותף לשלוש יצירות לפסנתר שכתב Satie ב-1888; מס' 1, המבוצעת בתכיפות הרבה ביותר, היא הראשונה ביניהן.
- האם יד שמאל חוזרת על אותו אקורד עד הסוף?
- מסגרת המקצב דומה, אך הבס והרכב האקורד משתנים ללא הרף. התנועה זהה, אך צבע הצליל נע.
- האם „אטי וכואב” אומר לנגן לאט מאוד?
- זו אינה הוראת מהירות בלבד. עדיף להבינה כהוראת אופי המעצבת יחד את משקל האקורדים ואת הבעת המלודיה בתוך הדופק האטי.
- מה הדבר הקל ביותר לתפוס בהאזנה ראשונה?
- תפסו תחילה את שתי התנועות ביד שמאל — בס נמוך ואקורד מעליו לסירוגין — ואז הקשיבו היכן מסתיים המשפט ביד ימין.
בדקו את החלל ואת מידע הביקור העדכני של Mahina Vegan Table.
הצגת מידע הביקור ב-Mahina Vegan Table
