קונצ'רטו שנכתב בברייל ופסנתר שנאלצו למכור: ארנחואס של רודריגו וויקטוריה

שני המוזיקאים שנפגשו בפריז

רודריגו נולד בסגונטו שבספרד. לאחר שחלה בדיפתריה בילדותו איבד כמעט את כל ראייתו, ולמד מוזיקה בוולנסיה. המלחין המוכר בזכות הקונצ'רטו לגיטרה היה גם פסנתרן. בשנת 1927 עבר לפריז ולמד הלחנה אצל פול דיקא. לשם כתיבת מוזיקה וקריאת ספרים נזקק לעזרת אחרים. רפאל איבנייס, שהיה לצדו כמזכיר וכמעתיק, קרא לו ספרות ופילוסופיה, ורודריגו זכר אותו כמי ששימש לו עיניים.

ויקטוריה גדלה במשפחה עשירה באיסטנבול, אך חייה השתנו כשהמשפחה פשטה את הרגל. בעזרת המורה שלה לפסנתר המשיכה בלימודים וקיבלה בפריז הסמכה להוראת מוזיקה. השניים נפגשו בשנת 1928. אביה התנגד לנישואיה למוזיקאי עם לקות ראייה והכנסה לא יציבה. אחרי התנגדות המשפחה ופרידה אחת נישאו השניים בוולנסיה ב-1933. גם אחר כך נאלצו לחיות בנפרד בגלל מחסור בכסף למחיה.

אחרי הנישואים הפסיקה ויקטוריה את פעילותה כפסנתרנית והשתתפה בעבודת בעלה. היא שלטה בספרדית, בצרפתית ובגרמנית, תרגמה מילות שירים וכתבה טקסטים ליצירות במה. כתביה שימשו גם בבלטים Pavana real ו-Juana y los caldereros ובקומדיה הלירית El hijo fingido. היא גם עיבדה טקסטים ממגילות ים המלח לשירה כדי להלחינם, ותרגמה לגרמנית ולצרפתית מוזיקה שרודריגו הלחין לטקסטים של סרוונטס ואונאמונו. בני הזוג עבדו יחד על הצלילים ועל המילים.

הזמנת הקונצ'רטו לגיטרה סביב שולחן האוכל

הזמנת הקונצ'רטו לארנחואס עלתה בארוחה בסן סבסטיאן בספטמבר 1938. לפי הדברים שכתב רודריגו, הגיטריסט רחינו סאינס דה לה מאסה ביקש ממנו, לפני חזרתו לצרפת, לכתוב קונצ'רטו לגיטרה ולתזמורת. הוא שכנע את רודריגו ואמר שזו משאלה שטיפח זמן רב, ורודריגו הסכים לאחר ששתה יין ריוחה. מלחמת האזרחים בספרד עדיין נמשכה. הוא שמר את הארוחה הזאת כזיכרון נעים מתוך תקופה לא בטוחה.

מעניין גם הסדר שבו זכר המלחין את כתיבת היצירה. הוא כתב שכחודשיים לאחר הבקשה, בחדר העבודה הקטן ברחוב סן ז'אק בפריז, עלתה בו מנגינת האדג'ו בבת אחת. זמן קצר אחריה עלה גם הנושא של הפרק האחרון. לעומת זאת, הסביר שהשלים את הפרק הראשון בחישוב ובמחשבה. את הפרק ששומעים ראשון בביצוע כתב אחרון. היצירה הושלמה בפריז בשנת 1939, וכשחזרו בני הזוג לספרד היה במטענם כתב היד של הקונצ'רטו בברייל.

ארנחואס, מדרום למדריד, מוכרת בזכות ארמון הקיץ המלכותי הישן והגנים. רודריגו וויקטוריה טיילו שם יחד בתחילת נישואיהם. כשוויקטוריה הסבירה לימים את האדג'ו, נזכרה בטיולים האלה ובאושר של ראשית הנישואים. בזיכרונותיה מופיע גם תיאור המוזיקה כשיר אהבה. על יצירה שקיבלה את שמה מהמקום שבו טיילו יחד סיפרה ויקטוריה שוב כעבור שנים רבות, בספר המתעד את חייהם.

השנה שבה נאלצו למכור את הפסנתר

מצבם של השניים נעשה קשה יותר עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד. המלגה שסייעה לרודריגו ללמוד בפריז הופסקה. בני הזוג חיו כפליטים ספרדים במוסד לאנשים עם לקות ראייה בפרייבורג שבגרמניה ולימדו ספרדית ומוזיקה בחדרם. שם חקר רודריגו את קולות הציפורים של היער השחור וכתב גם יצירה בשם שירת הקוקייה. גם בתקופה שבה התקשו להתיישב במקום קבוע המשיך להאזין לצלילים סביבו ולהלחין מוזיקה למילות שירים.

בשנת 1939 איבדה ויקטוריה את הילד במהלך ההיריון וגם מצבה שלה נעשה חמור. בני הזוג מכרו את פסנתר הפלייל האהוב כדי לשלם את הטיפול. בזיכרונותיה של ויקטוריה נמסר גם מה שזכרה בעלת הבית אמליה קראסקו: כשרעייתו הייתה בבית החולים, רודריגו ניגן בלילה בפסנתר ויצר מנגינה עצובה. פסנתר הפלייל היה מתנה שוויקטוריה קיבלה מהוריה. תיעוד מכירתו מעביר בבירור את הקושי הכלכלי שבני הזוג חוו אז.

מכתב היד בברייל לתווים של הנגנים

רודריגו כתב מוזיקה בתווי ברייל. כדי למסור תווים לנגנים היה צורך להעביר אותם לכתב תווים רגיל. הוא הכתיב למעתיק מקצועי את הצלילים אחד אחד לפי כלי הנגינה. יחד איתם מסר גם פרטים כמו גובה הצליל ואורכו וסימני דיאז ובמול. המעתיק כתב את ההסבר בחמשה, ורודריגו ערך עם ויקטוריה את הבדיקה הסופית. העברת התפקידים של כלי הקונצ'רטו דרשה זמן לבדיקה חוזרת של אותה מוזיקה בברייל, בהכתבה ובתווים על חמשה.

סאינס דה לה מאסה קיבל עותק של התווים שהוכנו כך והתכונן לבכורה. גם תווי הברייל שכתב המלחין נשמרו עד ימינו. לצד כתב היד בברייל של רודריגו היו התווים שהעתיקו רפאל איבנייס, המעתיק המקצועי וויקטוריה. בהכתבה למעתיק הסביר את התפקידים לפי כלים, ועם ויקטוריה ערך את הבדיקה הסופית. כדי שהנגנים יוכלו לקרוא את מוזיקת הגיטרה והתזמורת שבנה המלחין בראשו, כמה אנשים כתבו את הצלילים ואת הסימנים ובדקו אותם שוב.

המנגינה העוברת מן הקרן האנגלית לגיטרה

את המנגינה הראשונה של האדג'ו מנגנת הקרן האנגלית. הגיטרה תומכת בה בפריטת אקורדים, ואז מקבלת את אותו משפט ומקשטת אותו. הקרן האנגלית והגיטרה חולקות את הנושא, ובהמשך הגיטרה מנגנת לבדה את הנושא כולו. בקדנצה שבאה אחר כך פורס הסולן משפטים ארוכים בלי ליווי התזמורת. אחריה מנגנת התזמורת את הנושא בעוצמה רבה. כך השיחה שהתחילה בצליל הקטן של הסולן מתרחבת לנגינה משותפת של כלים רבים.

אפשר להקשיב לעיקולי המנגינה גם בזיקה לשירה העמוקה של אנדלוסיה, קאנטה חונדו. בפרק הראשון ובאחרון סופרים את שש הפעימות לעיתים כשתי קבוצות של שלוש ולעיתים כשלוש קבוצות של שתיים. התזמורת מקבלת ומנגנת את הקצב שהגיטרה מציגה בהעברת היד על המיתרים. הקשבה למנגינה הארוכה של הפרק האמצעי ולמקצבי המחול של הפרקים שמשני צדיו מבהירה את מבנה הקונצ'רטו. האדג'ו מסתיים בסיום קצר במז'ור ובטריל של הגיטרה.

הבכורה בברצלונה ורשימת ההשמעה של מהינה

הקונצ'רטו נוגן לראשונה ב-9 בנובמבר 1940 בפלאו דה לה מוזיקה קטלנה בברצלונה. סאינס דה לה מאסה ניגן בגיטרה וססאר מנדוסה לאסאייה ניצח על הפילהרמונית של ברצלונה. ביום הזה ניגנו יחד הסולן והתזמורת את המוזיקה שנכתבה בברייל בפריז. ויקטוריה החלימה ממחלתה ובשנה שלאחר מכן ילדה את בתם ססיליה. התיעוד שלפיו המשיכו בני הזוג בהלחנה ובהכנות לביצוע גם אחרי שמכרו את הפסנתר מתאר בפירוט את חייהם עד להשלמת הקונצ'רטו ולבכורה.

ברשימת הצהריים של מהינה מופיע האדג'ו מתוך האלבום James Galway Plays Rodrigo. באלבום השתתפו יחד החלילן גולוויי והגיטריסט קזוהיטו ימשיטה. ימשיטה הקליט את הקונצ'רטו לארנחואס עם התזמורת הקאמרית של ז'אן-פרנסואה פייאר. גולוויי ניגן בחליל עיבוד של פנטזיה לבן אצילים, שנכתבה לגיטרה. השניים העבירו את המוזיקה של רודריגו, כל אחד בגיטרה או בחליל. באלבום כלול גם הקונצ'רטו הפסטורלי בביצוע גולוויי.

גם נרסיסו יפס, המופיע ברשימות הצהריים והערב, הותיר ביצוע חשוב להפצת היצירה. בשנת 1950 ניגן את הקונצ'רטו בתיאטרון שאנז אליזה בפריז עם התזמורת הלאומית של ספרד בניצוח אטאולפו ארחנטה. עברו אז 10 שנים מאז הבכורה בברצלונה. ססיליה, בתם של בני הזוג, הקימה בהמשך הוצאה לאור וייסדה קרן הנושאת את שני שמותיהם. הקרן שומרת את כתבי היד של המלחין. העברת התווים שוויקטוריה וחואקין יצרו יחד לנגנים הבאים נמשכה בדור הבא של המשפחה.

המוזיקה ששומעים במהינה

המוזיקה לצהריים ולערב במהינה כוללת קטעים מן הקונצ'רטו לארנחואס בביצוע נרסיסו יפס. כשהמנגינה בגיטרה נשמעת, נשמח אם תזכרו זה לצד זה את שמות רודריגו וויקטוריה, שהעבירו את הברייל לתווים ובדקו אותם יחד.