לה פוליה של קורלי: ממחול איברי לווריאציות לכינור

מפורטוגל אל חצי האי האיברי

הפוליה היא מחול עתיק הרבה יותר מקורלי. מקורה בפורטוגל, והדוגמאות המוקדמות ביותר שלה מופיעות במאה החמש-עשרה. בהמשך חזרו מוזיקאים לנגן אותה והוסיפו וריאציות חדשות. במחצית השנייה של המאה השבע-עשרה, שבה חי קורלי, נעשה השם הזה חומר מוכר גם למוזיקאים איטלקים. מאחורי שם המלחין שמופיע על הסונטה לכינור יש תולדות מחול שנמסרו בידי דורות של רקדנים ומוזיקאים.

הפוליה הייתה מחול עממי שהתפתח בחצי האי האיברי בסוף ימי הביניים. שורשיה בפורטוגל, והיא הייתה נפוצה גם בספרד ותפסה מקום חשוב במוזיקה האינסטרומנטלית האיברית במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה. סוואל קיבץ באלבום אחד פוליות מתקופות שונות. לצד יצירות קורלי ומרן מארה כלל מוזיקה של דייגו אורטיס ושל יוצרים לא ידועים, וכך ניגן גם מוזיקה שנמסרה עוד לפני הופעת המלחינים המפורסמים.

הרכב הכלים באלבום כולל צלילים שונים התומכים במחול. סוואל מנגן בוויולה דה גמבה, ונגנים אחרים מנגנים בוויהואלה, בגיטרה, בתיאורבו, בצ'מבלו ובעוגב ובנבל. לצד נגן כלי הקשה השתתפו גם נגנים שהופקדו על קסטנייטות ועל פעמונים. נגנים המושכים קשת או פורטים על מיתרים, וכן נגני מקלדת וכלי הקשה, הוסיפו צלילים שונים לחזרות הפוליה. בביצוע של סוואל העוסק במוזיקה האיברית מתכנסים הרבה יותר סוגי כלים מאשר בסונטה לכינור של קורלי.

עשרים ושלוש וריאציות ותורו של המלווה

בשנת 1700 פרסם קורלי שתים-עשרה סונטות לכינור כאופוס 5 והקדיש אותן לסופי שרלוטה, רעיית הנסיך הבוחר של ברנדנבורג. האחרונה היא הסונטה ברה מינור לה פוליה. הקובץ יצא שוב ביותר מארבעים מהדורות נוספות במאה השמונה-עשרה. אנשים שלמדו כינור פנו אליו, ותלמידו ג'מיניאני עיבד אותו גם להרכב כלי קשת. רשימות הצהריים והערב במהינה כוללות את מספר 12 מאופוס 5 באלבום של רביעיית פרסל. הרביעייה הקליטה את האלבום בכנסיית סנט ברנבאס בלונדון במאי 1986.

אחרי הנושא של לה פוליה באות עשרים ושלוש וריאציות. הכינור מחליף בין קטעים של צלילים קצרים ומהירים לקטעים של צלילים ארוכים ומתמשכים. קורלי הציב וריאציות איטיות בין המהירות, כך שגם בחזרה על אותו נושא משתנים המהירות ואופי המוזיקה. בסיום מופיעים בבסו קונטינואו צלילים מהירים בערכי חלקי שש-עשרה. בסו קונטינואו הוא שיטת ליווי התומכת בכלי הסולו באמצעות נגינת מנגינת בס ואקורדים. מכיוון שבסיום מסר גם למלווה תנועות יד מהירות, הדרישה למיומנות ביצירה הזאת אינה מתרכזת בכנר לבדו.

מוזיקה צרפתית שנכתבה לאותו מחול

בשנת 1701, שנה אחרי פרסום הסונטה של קורלי, כלל גם מרן מארה הצרפתי פוליה בקובץ השני שלו לוויולה דה גמבה. הכותרת היא Folies d'Espagne, הפוליה של ספרד. מארה כתב שעיבד בקפידה את הבסו קונטינואו בקובץ הזה וגם חריטת התווים ארכה זמן רב. סונטה איטלקית לכינור ויצירה צרפתית לוויולה דה גמבה השתמשו באותו חומר מחולי בתקופה קרובה. היצירה של מארה כוללת שלושים ושתיים וריאציות, תשע יותר משל קורלי.

מארה השתמש ביכולת של הוויולה דה גמבה להשמיע כמה מיתרים יחד באקורדים. הוא שילב את מנגינת הסולו בליווי הבס, ובכמה וריאציות הוסיף תבניות המזכירות תנועת יד הפורטת ברצף על מיתרי גיטרה. אפשר לשמוע את הביטוי דמוי הגיטרה גם בזיקה למוצא הפוליה במוזיקת המחול האיברית. גם בעבודה עם אותה פוליה, הדרך להשתמש בתבניות המהירות של הכינור הייתה שונה מהשימוש באקורדים העשירים של הוויול. מארה עיטר את חומרי המחול במיתרים ובאקורדים של הכלי שניגן בו.

התלמיד שהגיע מרומא ללונדון

פרנצ'סקו ג'מיניאני, תלמידו של קורלי, העביר את המוזיקה של מורהו לבריטניה. לאחר שלמד אצל קורלי ברומא הגיע ללונדון בגיל עשרים ושבע, ובהמשך פעל גם בדבלין. יצירות ההרכב הראשונות שפרסם בלונדון היו עיבודים לסונטות של קורלי, במקום יצירות חדשות משלו. באותה תקופה היו יצירות קורלי פופולריות גם בבריטניה. ג'מיניאני שינה מוזיקה שנכתבה לכינור סולו וליווי כך שנגני הרכב כלי קשת יוכלו לחלק ביניהם את התפקידים.

בהעברה להרכב מילא ג'מיניאני את ההרמוניה ואת הקונטרפונקט שנרמזו בסונטה המקורית. הוא הרחיב את היחסים בין מנגינות הנעות יחד וחילק לקולות קשת רבים יותר את המוזיקה שהייתה בתפקידי הסולו והליווי של המקור. למוזיקה שבמקור ביצע סולן אחד הצטרפו יותר כלי קשת. כשבוסטון בארוק ביצעה את יצירת ההרכב של ג'מיניאני בפה מז'ור, השתמשה בקישוטים שהיו בסונטה המקורית של קורלי. באותו אלבום כללה את היצירה בפה מז'ור ואת לה פוליה, וביצעה יחד את התוצאות של עיבוד סונטות שונות של קורלי ליצירות להרכב.

בלה פוליה של ג'מיניאני מתחלפים בנגינה קבוצה קטנה של סולנים וקבוצת קשת גדולה יותר. לקבוצה הקטנה קוראים קונצ'רטינו, ולגדולה ריפיינו. השיחה של כינור הסולו וכלי הליווי התרחבה לחילופי דברים בין שתי קבוצות. בספר על נגינה שכתב בשנת 1749 סיפר ג'מיניאני גם שמורהו היה מרוצה במיוחד מהלחנת לה פוליה. קורלי, שהפך מחול פורטוגלי לסונטה לכינור, ותלמידו, שמסר את הסונטה לכלי קשת רבים, צירפו לאותו נושא הרכבים שונים.

הפוליה הנוספת של ויוואלדי

גם ויוואלדי הפך את הפוליה ליצירה בווריאציות. הוא בנה אותה מנושא אחד ומתשע-עשרה וריאציות. הוא השאיר את המנגינה הראשונה כך שאפשר לזהות אותה, ובו בזמן שינה את הקצב והמהירות, את העוצמה ואת הדרך לחבר צלילים או להפריד ביניהם. גם בחזרה על אותו נושא קבע מחדש את אורכי הצלילים ואת חוזקם ואת מהירות הנגינה. יותר מ-150 מלחינים כתבו יצירות למנגינה העתיקה הזאת. עבודתם של קורלי, מארה וויוואלדי, שבחרו בכל פעם כלים ומספרי וריאציות שונים, נמשכה גם אחריהם.

הפוליה של ויוואלדי כלולה באופוס 1, שפרסם המוציא לאור ג'וזפה סאלה בוונציה בשנת 1705. בקובץ נאספו שתים-עשרה טריו סונטות לביצוע בחדר. ויוואלדי סיים את הקובץ בפוליה, כמו קורלי שהציב אותה בסוף קובץ הסונטות לכינור. זו הייתה מוזיקה קאמרית שאפשר לנגן גם במפגשי נגינה פרטיים בבתים. חומרי מחול מוכרים שימשו כך גם ליצירה המסיימת קובץ מוזיקה קאמרית שאצילים ואוהבי מוזיקה התכנסו לנגן.

נגני קשת מודרניים הרוקעים ברגליים

המלחינה האמריקאית מיצ'י ויאנקו בנתה מחדש את לה פוליה של ג'מיניאני ומסרה לנגני הקשת גם כלי הקשה ורקיעות רגליים. היא כללה קול לניו, הכאה במיתר בחלק העץ של הקשת במקום בשערותיה, וסול פונטיצ'לו, תנועת הקשת סמוך לגשר, וכך שינתה גם את אופי צליל הקשת. מעל ההרמוניה החוזרת של הפוליה סידרה את הנגינה כך שההרכב כולו והסולנים יתחלפו, ומוטיבים קטנים יעברו בזה אחר זה לנגנים אחרים. צלילי כלי הקשת וקולות רגליהם של המבצעים נכנסו לאותם תווים.

ויאנקו הכינה להופעה בשנת 2021 גרסה לאחד-עשר נגנים. היא התאימה את מספר האנשים לכללי מניעת ההדבקה ובנתה מחדש את המוזיקה שכל אחד מבצע. מהמוזיקאים האיברים שניגנו למחול, דרך הסולן והמלווה בסונטה של קורלי ושתי קבוצות הקשת של ג'מיניאני, ועד לנגנים הרוקעים של ויאנקו, השתנו הגופים והכלים המבצעים את הפוליה. ברצועת רביעיית פרסל במהינה פוגשים מתוך ההיסטוריה הארוכה הזאת את הווריאציות שקורלי כתב לכינור ולבסו קונטינואו. גם הצלילים המהירים של המלווה בסיום הם חלקו שהכין קורלי.

המוזיקה ששומעים במהינה

המוזיקה של מהינה כוללת את לה פוליה של קורלי בביצוע רביעיית פרסל. מכיוון שהיצירה משנה אותו נושא פעמים רבות, גם אם תקשיבו רק למשפט אחד או שניים במהלך הארוחה תוכלו ליהנות מההשוואה ולשמוע כיצד השתנתה המנגינה שכבר הופיעה.