בכתבה זו
התשובה הקצרה
„מחווה לראמו” היא היצירה השנייה ב-Images, ספר 1, מאת Debussy, והפרטיטורה מציינת אופי „אטי וחגיגי, בסגנון סרבנד”. אלבום Debussy של Michelangeli כולל אותה לצד „השתקפויות במים”. בהאזנה, התרכזו לא רק בטמפו האטי אלא בשאלה אם הצלילים העליונים, האמצעיים והתחתונים בכל אקורד נשמעים בנפרד וכמה זמן נשמר המרווח לפני המעבר לאקורד הבא.
שלושה רמזים לפתיחת הסרבנד האטי
- זו היצירה האטית שבאמצע Images, ספר 1.
- ראמו שבכותרת הוא מלחין הבארוק הצרפתי ז'אן-פיליפ ראמו, ו-Debussy חלק לו כבוד בצעדי סרבנד.
- בהאזנה להקלטה של Michelangeli, הקשיבו לא רק למלודיה הגבוהה ביותר אלא גם למידת ההפרדה בין הקול הפנימי לבין תנועת הבס הנמוך.
קריאה מעמיקה
הרגע שבו אי אפשר להסביר את Debussy רק במילה „חדשנות”
Debussy התרשם עמוקות ב-1903 מביצוע האופרה Castor et Pollux של ראמו, והחוויה הייתה לרקע ליצירה האטית „מחווה לראמו”. במקום לשחזר את העבר כלשונו, הוא יצר מחדש את זיכרון המחול העתיק בשפת הפסנתר שלו.
אפשר להאזין ליצירה גם בלי להכיר את ראמו. העיקר הוא ש-Debussy חקר גווני צליל עתידיים ובו בזמן שוחח עם עברה של המוזיקה הצרפתית. אל תתייחסו לכותרת „מחווה” כמבחן ידע, אלא כרגע שבו אור חדש נופל על צעד עתיק.
הסרבנד הוא מחול — אז מדוע הוא נשמע כמעט חסר תנועה?
סרבנד הוא מחול אטי במשקל משולש. הפעמה ברורה ביצירה, אך הדגשה שווה של כל פעמה רק מכבידה. כשמרגישים כיצד מרכז הכובד נוטה קלות לעבר הפעמה השנייה ואז משתחרר, נוצרים צעדים גם בין האקורדים הנראים עומדים.
במקום למחוא בקול את הספירה, דמיינו שמשקל הגוף מתרכז מעט במקום השני ברצף „אחת — שתיים — שלוש”. כשהבס ביד שמאל משתנה מתחת למלודיה הארוכה, ההרמוניה נעה כאילו צבע הרצפה מתחלף באותו חלל.
האזנה לשלוש שכבות בהקלטה של Michelangeli
אלבום Debussy של Michelangeli כולל את „השתקפויות במים” ואת „מחווה לראמו” מתוך Images.
בביצוע של Michelangeli, הקשיבו לפי הסדר לצליל הגבוה ביותר, לקולות האמצעיים ולבס הנמוך בזמן שהאקורד מתפשט. השוואה בין הצליל שנשמע ראשון לזה שנשאר לאורך זמן מבהירה את המרחק ואת האיזון בין שלוש השכבות.
השיר השני המסתתר מתחת למלודיה
בהאזנה הראשונה שומעים בעיקר את המלודיה העליונה. בשנייה, הרפו ממנה לרגע והקשיבו אם הצליל האמצעי נשאר במקומו או מתקדם צעד אחר צעד. השינויים הזעירים בתוך האקורד הם הכוח שממשיך להניע את המוזיקה האטית.
בהאזנה השלישית אפשר לעקוב רק אחר הבס. כאשר הצליל הנמוך משתנה, האקורד שמעליו מתבהר או מחשיך. אחר כך הקשיבו לשלוש השכבות יחד ובדקו איזה קול עובר לחזית ואיזה נשאר מאחור; כך תוכלו לשפוט באוזניכם את האיזון בהקלטה.
גם המרווח בין האקורדים הוא חלק מן הביצוע
ביצירה אטית קל לחשוב שעומק נוצר רק מדחיית הצליל הבא. המתח האמיתי נובע פחות ממידת ההשהיה ויותר מכמות ההד שנשאר מן האקורד הקודם כשהבא מתחיל. חפיפה מהירה מדי מטשטשת את הצבע, וריקנות ארוכה מדי קוטעת את המשפט.
האזינו לאותו קטע פעמיים, ובפעם השנייה הקשיבו לזמן ההיעלמות במקום לצלילים עצמם. כשהבס הבא נכנס ברגע שבו החלל משתתק, הדממה אינה רווח ריק אלא סף שמשנה כיוון.
איך לא להאזין למוזיקה שקטה רק כאל שקט
ב„מחווה לראמו” נדמה שאין אירועים גדולים, אך בתוך האקורדים המשקל נע ללא הרף. יצירות אטיות קשות למאזינים מתחילים לא משום שלא קורה בהן דבר, אלא משום שהאירועים קטנים. בחרו בכל פעם במלודיה העליונה, בקול הפנימי או בבס — והתנועות הקטנות יישמעו.
ב-Mahina Vegan Table אנו משמיעים מוזיקה קלאסית בחלל הארוחה. במקום למנות רק מלודיות מפורסמות, כתב העת ימשיך להציע רמזים שיעזרו, בפגישה הבאה עם אותה יצירה, לשמוע שכבה אחר שכבה את תנועת המלודיה העליונה, הקול הפנימי והבס.
ארבע תשובות להבנת ראמו והסרבנד
- מי הוא ראמו שבכותרת?
- ז'אן-פיליפ ראמו היה מלחין ותאורטיקן מוזיקה צרפתי מתקופת הבארוק. Debussy קישר את הרושם שקיבל מן המוזיקה שלו ליצירה הזאת לפסנתר.
- מהו סרבנד?
- מחול אטי במשקל משולש. ביצירה הזאת כלל המחול נשמע פחות כמוזיקת ריקוד ישירה ויותר כצעדים חגיגיים וכמעבר של משקל.
- האם האלבום של Michelangeli כולל את כל Images, ספר 1?
- לא. האלבום כולל את „השתקפויות במים” ואת „מחווה לראמו”, אך לא את „תנועה”.
- למה כדאי להקשיב כדי לא להירדם במוזיקה אטית?
- אל תעקבו רק אחר המלודיה. בהאזנה אחת בחרו בקול הפנימי, בבאה בבס, ולבסוף בזמן שבו האקורד נעלם.
בדקו את המידע העדכני ואת החלל של Mahina Vegan Table.
הצגת מידע הביקור ב-Mahina Vegan Table
