בכתבה זו
  1. הקונצ'רטו שנכתב שני ונקרא מספר 1
  2. רגשות במכתבים וזמרת על הבמה
  3. אופי הרומנסה במכתב לחבר
  4. הביטוי האופראי בנגינת הפסנתר
  5. אריה בין פרקי הקונצ'רטו לפסנתר
  6. קטע באלבום אוסף והקונצרט בוורשה
  7. המוזיקה ששומעים במהינה

התשובה הקצרה

ב-11 באוקטובר 1830 ניגן שופן בתיאטרון הלאומי בוורשה את הקונצ'רטו לפסנתר במי מינור. אחרי הפרק הראשון שרה אנה וולקוב אריה, וכשסיימה המשיך שופן ברומנסה ובפרק האחרון. באותו יום שרה גם קונסטנציה גלדקובסקה, שעוררה בו רגשות. סולו פסנתר ואריות אופרה התחלפו על אותה במה. למחרת כתב שופן לחברו בפירוט על שירת שתי הזמרות ועל לבושן, וכעבור 3 שבועות עזב את ורשה.

קריאה מעמיקה

הקונצ'רטו שנכתב שני ונקרא מספר 1

באביב 1830 ניגן שופן בוורשה קודם את הקונצ'רטו בפה מינור, המוכר כיום כקונצ'רטו לפסנתר מספר 2. את הקונצ'רטו במי מינור שהציג בסתיו השלים מאוחר יותר, אך הוא פורסם קודם ולכן נקרא מספר 1. שתי היצירות, שמספריהן מנוגדים לסדר כתיבתן, נכתבו בזמנים סמוכים לפני שעזב את מולדתו. אחרי שהציג את הקונצ'רטו הראשון שכתב בקונצרט האביב, הכין קונצ'רטו אחר לסתיו. הפסנתרן הצעיר, שהופיע בעצמו, השמיע לקהל ורשה את יצירותיו בזו אחר זו והכין את פעילותו מחוץ לארצו.

גם הנגנים המפורסמים ששמע היו מוזיקאים שביצעו יצירות שכתבו בעצמם. שופן שמע את הפסנתרן הומל בשנת 1828 ואת הכנר פגניני בשנת 1829. הקונצ'רטים של הומל וריס היו דוגמאות למוזיקה שבה הסולן מציג טכניקה מבריקה. גם שופן יצר בקונצ'רטו תפקיד סולו שינגן בידיו. צלילים מהירים וקישוטים המעטרים את המנגינה היו חלק מן התפקיד. בהכנת יצירה עם תזמורת טיפל הן בטכניקת הפסנתר והן במנגינה בעלת אופי שירי.

הקונצ'רטו במי מינור פורסם לראשונה בשנת 1833, ובהמשך לימד שופן את תלמידיו לנגן אותו. תלמידו וילהלם פון לנץ העלה זיכרונות משיעורים ומביצועים בשנת 1842. לדבריו, שופן לימד את קרל פילטש בן השתים עשרה את הפרק הראשון, ואז הודיע שינגן את הליווי התזמורתי. בעוד פילטש ניגן את הסולו, ניגן שופן מן הזיכרון את חלק התזמורת בפסנתר אחר. את הקונצ'רטו שהציג בצעירותו עם תזמורת ליווה הפעם בעצמו כדי לסייע לתלמיד. לנץ כתב שהתרשם במיוחד מן הקטע התזמורתי הראשון.

רגשות במכתבים וזמרת על הבמה

קונסטנציה הייתה זמרת שלמדה אצל קרלו סוליבה בקונסרבטוריון של ורשה. שופן פיתח כלפיה רגשות עוד לפני הופעתה הראשונה באופרה בשנת 1830. במכתב לטיטוס וויצ'כובסקי בשנת 1829 הודה שכתב את הפרק האטי של קונצ'רטו וּואלס תוך מחשבה על אישה שלא הצליח לפנות אליה במשך חצי שנה. הקונצ'רטו שעבד עליו אז היה בפה מינור. לפני שניגן את הקונצ'רטו במי מינור בסתיו 1830, כבר סיפר לחברו על רגשותיו בעת כתיבת קונצ'רטו אחר.

דיוקן המלחין פרדיננדו פאאר שיצר אדמה קנדה בשנת 1809.
דיוקן המלחין פרדיננדו פאאר שיצר אדמה קנדה בשנת 1809.

ביולי 1830 ראה שופן בתיאטרון הלאומי את קונסטנציה שרה את התפקיד הראשי באגנזה של פאאר. תלמידת הזמרה קיבלה תפקיד ממשי והופיעה לפני קהל. שופן כתב לחברו על שירתה ועל משחקה. הקול ששמע באולם היה קשור גם לעניין שלו בביטוי שירי בפסנתר. כעבור חודשים אחדים השתתפה קונסטנציה גם בקונצרט הקונצ'רטו של שופן. קהל התיאטרון הלאומי בסתיו ראה באותו ערב את הפסנתרן מבצע יצירה חדשה שלו ואת הזמרת הצעירה שרה אריות אופרה.

שופן וקונסטנציה המשיכו להתכתב במשך כשנה אחרי שעזב את מולדתו. בשנת 1831 כתב שלא נראה שהוא אוהב אותה, אך דמותה אינה יוצאת ממחשבותיו. הצעיר שהודה שלא פנה אליה במשך חצי שנה הסביר שוב את רגשותיו מארץ אחרת. קונסטנציה נישאה ליוזף גרבובסקי בשנת 1832. השניים שהופיעו יחד בוורשה המשיכו אחר כך בחייהם במקומות שונים. במכתבי שופן לחברו נשארו הן דברים על מחשבותיו עליה והן דברים המבטאים שינוי ברגשותיו.

אופי הרומנסה במכתב לחבר

ב-15 במאי 1830 הסביר שופן לטיטוס את הפרק האטי בקונצ'רטו החדש. כתב שהוא רוצה אופי של רומנסה שלווה ועצובה. כדוגמאות הזכיר מבט רך על מקום המעורר זיכרונות נעימים ומחשבה על יום אביב יפה באור הירח. לצד העובדה שכתב את הפרק במי מז'ור, תיאר לחברו גם את אופיו. ההסבר שכתב המלחין בעצמו כולל זיכרון של מקום ורגשות שונים יחד.

טיטוס וויצ'כובסקי, החבר ששופן כתב לו על הקונצ'רטים ועל רגשותיו.
טיטוס וויצ'כובסקי, החבר ששופן כתב לו על הקונצ'רטים ועל רגשותיו.

באותו מכתב הסביר שופן גם מדוע השתמש בעמעמים לכלי הקשת. הוא תיאר לחברו התקנים דמויי מסרק המונחים על המיתרים ומוסיפים לצליל גוון כסוף חדש. עמעם מפחית את התהודה ומשנה את גוון הצליל. אחרי שתיאר את הרושם הרצוי מן היצירה, הוסיף כיצד התזמורת תבטא אותו. בפרק האטי המטפל במנגינת הפסנתר קבע גם את צליל כלי הקשת באופן מפורט.

בניגוד לפרק הראשון שבמי מינור, הרומנסה במי מז'ור. אך הרגשות שכתב שופן לחברו כללו שלווה ועצב גם יחד. בתיאור אותו פרק במי מז'ור דיבר על מקום שזכר, על האביב ועל אור הירח. גם שם הפרק האטי, רומנסה, קשור לאופי הלירי הזה.

הביטוי האופראי בנגינת הפסנתר

בל קנטו מציין את דרך הזמרה האיטלקית המעמידה במרכז את יופייה של השירה. ברומנסה משתמש שופן בביטוי קולי כזה בפסנתר. בין מנגינות ארוכות ורצופות הכניס תווים קטנים וטרילים המשנים את הביטוי בפרטים. טריל הוא קישוט המחליף במהירות שני צלילים קרובים. הפסנתרן מנגן אותו באמצעות סדר הלחיצה על הקלידים וחיבור הצלילים. אחרי שהאזין למנגינות אופרה הנמשכות בקולו של זמר, השתמש שופן גם בכלי שלו בדרכים לחבר ולקשט מנגינה. את השיר האטי הזה כתב באמצע קונצ'רטו המציג טכניקה מהירה.

דיוקן רוסיני שיצר אנרי גרוודון לפי ציור של הורטנס אודבור לסקו.
דיוקן רוסיני שיצר אנרי גרוודון לפי ציור של הורטנס אודבור לסקו.

כששופן ניגן את הווריאציות שלו בווינה בשנת 1829, הקהל הגיב בהתלהבות, אך נשמעה גם ביקורת שצלילו חלש מדי. במכתב לחבר כתב שהוא מעדיף זאת על טענה שניגן חזק מדי. באותו יום אלתר גם על בסיס אופרה ומנגינות פולניות. הוא המתין לתגובת הקהל, ובו בזמן ציין בבירור במכתב איזה צליל הוא מעדיף. השימוש במנגינות אופרה באלתור היה גם פעילות שביצע בפועל על הבמה. לפני הצגת הקונצ'רטים בוורשה כבר בחן את דרך נגינתו לפני קהל זר.

נושא הרומנסה מופיע תחילה במנגינה פשוטה, ובהמשך חוזר עם קישוטים נוספים. באמצע מופיע נושא סוער בדו דיאז מינור. לאחריו ממשיכה המנגינה מחדש. אף שכתב פרק שלו באופיו, הוסיף שופן קישוטים בחזרת הנושא ושינה את הסולם ואת הביטוי בחלק האמצעי.

אריה בין פרקי הקונצ'רטו לפסנתר

אחרי הפרק הראשון בבכורה של סתיו 1830 שרה אנה וולקוב אריה של סוליבה. כשסיימה ניגן שופן את שני הפרקים שנותרו. קונסטנציה שרה קווטינה מתוך הגבירה מן האגם של רוסיני. למחרת כתב שופן לטיטוס שלבשה לבן וקישטה את שערה בוורדים. באותו מכתב סיפר בפירוט על נגינת הקונצ'רטו, על שירת הזמרות ועל לבושן על הבמה.

אחרי הקונצרט, ב-2 בנובמבר, עזב שופן את ורשה. בסוף אותו חודש פרץ המרד נגד השלטון הרוסי, ובסופו של דבר לא חזר למולדתו. לכן הקונצרט הסתווי בתיאטרון הלאומי נשאר ההופעה הפומבית האחרונה שלו בוורשה. בזמן ההכנות לקונצרט עדיין היסס ולא קבע את מועד נסיעתו לארצות אחרות.

הדפס המתאר את מרד נובמבר 1830, שפרץ לאחר ששופן עזב את ורשה.
הדפס המתאר את מרד נובמבר 1830, שפרץ לאחר ששופן עזב את ורשה.

קטע באלבום אוסף והקונצרט בוורשה

ברשימות הצהריים והערב של מהינה מופיעה תחילת הרומנסה בביצוע מרתה ארחריץ'. זהו במקור הפרק השני של הקונצ'רטו לפסנתר במי מינור. שופן עבר ממי מינור בפרק הראשון למי מז'ור בפרק הזה, ואז המשיך ברונדו האחרון. בבכורה בוורשה שמע הקהל גם אריה בין הפרק הראשון לפרק האטי. את המנגינה הקצרה המופיעה כיום באלבומי אוסף כתב שופן בתוך קונצ'רטו ארוך לסולן ולתזמורת. לפני המנגינה האטית ניצב פרק ראשון עוצמתי, ואחריה באה מוזיקת הריקוד של הרונדו.

הפסנתרן שניגן את הווריאציות שלו בווינה הציג בשנה שלאחר מכן שני קונצ'רטים בוורשה. בזמן כתיבת הרומנסה הסביר לחברו את אופי היצירה ואת העמעמים לכלי הקשת, ואחרי קונצרט הסתיו תיאר את לבושה של עמיתתו הזמרת ואת שירתה. במכתביו מדבר שופן על הלחנה, על נגינה ועל הכנת קונצרטים יחד. בתוך אותה שגרת חיים כתב גם את מחשבותיו על קונסטנציה. הפרק האטי בקונצ'רטו במי מינור היה חלק מיצירה גדולה שהצעיר הכין במולדתו, ובתיאטרון הלאומי נכלל באותה תוכנית ערב עם זמרות ששרו אריות.

המוזיקה ששומעים במהינה

מוזיקת הצהריים והערב במהינה כוללת את תחילת הרומנסה בביצוע מרתה ארחריץ'. תוכלו לזכור את מנגינת הפסנתר שאתם שומעים בארוחה היום כמוזיקה ששופן הצעיר ניגן באותו קונצרט עם זמרות ממולדתו.