בכתבה זו
התשובה הקצרה
הקונצ'רטו לקלרינט K.622 של מוצרט נכתב לכלי של אנטון שטדלר, בעל המנעד הנמוך המורחב. הפרטיטורה המלאה בכתב ידו לא שרדה. במהדורות הראשונות שפורסמו לאחר מותו הותאם תפקיד הסולו לקלרינט רגיל. עורכים המכינים כיום מהדורות לקלרינט באסט משווים את הקטעים שנותרו בכתב ידו, את התווים שפורסמו ואת הביקורת משנת 1802 כדי לשחזר את הצלילים הנמוכים שאבדו.
קריאה מעמיקה
המנעד שהורחב עבור שטדלר
מוצרט כתב את הקונצ'רטו לקלרינט K.622 בשנת 1791 עבור אנטון שטדלר. קודם לכן כתב עבורו גם את חמישיית הקלרינט K.581. בחמישייה משתתפים ארבעה כלי קשת וקלרינט, ובקונצ'רטו תזמורת וקלרינט סולני. שטדלר קיבל במוזיקה הקאמרית תפקיד עם קבוצת נגני קשת קטנה, ובקונצ'רטו תפקיד סולו מול תזמורת גדולה. מוצרט השתמש בכלי של אותו נגן בשני סוגי הרכב וכתב מוזיקה לקלרינט ולכלי הקשת יחד.

בקלרינט של שטדלר היו ארבעה צלילים נוספים מתחת למי הנמוך: מי במול, רה, דו דיאז ודו, כלומר E-flat, D, C-sharp ו-C מתחת ל-E. הרחבת המנעד עבורו אפשרה לסולן לנגן צלילים נמוכים יותר. הכלי נקרא כיום קלרינט באסט. הוא יכול לרדת ארבעה חצאי טון מתחת לצליל הנמוך ביותר של קלרינט רגיל, וכך אפשר לכתוב מנגינות גם במנעד הזה. כדי לנגן את הדו הנמוך שבתווים צריך כלי המסוגל להפיק אותו. ארבעת הצלילים האלה קשורים ישירות למקומות שבהם תפקיד הסולו המקורי שונה מן המהדורות המאוחרות.
הקטע המוקדם בכתב היד מתחיל כמוזיקה לקרן באסט בסול, G. תוך כדי המשך הכתיבה ביקש מוצרט לשנות את הכלי הסולני לקלרינט באסט בלה, A, והעקבות לכך נשארו במקור. נעשה אפוא תיקון בין הרעיון שהחל בקרן באסט לבין הצורה המושלמת של הקונצ'רטו בלה מז'ור. הקטע משמר תווים שהמלחין כתב בעצמו. זהו אחד החומרים המשמשים עורכים בחקר תפקיד הסולו בקונצ'רטו שפרטיטורתו המלאה אבדה, והוא מעיד על המעבר מבחירת כלי אחד להחלפתו.
המהדורות הראשונות והביקורת משנת 1802
שלוש הוצאות פרסמו בסביבות 1801 ו-1802 את תפקידי הנגנים בקונצ'רטו. כל שלוש המהדורות השמיטו את מנעד הבאסט וכללו תפקיד סולו לקלרינט רגיל. הן שינו יצירה שנכתבה לכלי המורחב של שטדלר כך שתתאים לכלי בעל מנעד מצומצם יותר. מוזיקאים שרצו לנגן את הקונצ'רטו לאחר מות מוצרט יכלו להשתמש בתווים המודפסים האלה. עם הפצת היצירה בדפוס הופץ גם תפקיד סולו שבו הועברו הצלילים הנמוכים למנעד אחר.

בשנת 1802 כתב מבקר שהקונצ'רטו נועד לקלרינט המסוגל להגיע לדו הנמוך. הוא העיר שמשפטים אחדים בתפקיד הסולו שפורסם צריכים להתנגן באוקטבה נמוכה יותר, והזכיר גם תיקונים ב-Adagio. הביקורת היא עדות בת התקופה שאפשר להיעזר בה בהכנת תווים חדשים המשחזרים את הצלילים הנמוכים. גם המבקר שקרא את המהדורה הראשונה ידע על ההבדל בין מנעד הכלי המקורי לבין תפקיד הסולו המודפס. העורך כיום משווה את התווים המודפסים להערות האלה ובוחן באילו משפטים השתנה גובה הצליל.

כל חומר ששרד מעיד על דבר אחר. הקטע בכתב היד משמר את הכתיבה והתיקונים של מוצרט, והמהדורה שלאחר מותו כוללת תפקיד סולו לקלרינט רגיל. הביקורת בת התקופה מסבירה את הכלי היורד לדו נמוך ואת המשפטים ששונו. כיום פורסמו גם תווים הכוללים העתקי הקטע בכתב היד והביקורת. כך הנגן יכול לקרוא את התווים החדשים וגם לראות את החומרים הישנים ששימשו בעריכתם. מהדורה אחת אוספת חומרים מתקופות שונות כדי להסביר כיצד הועבר תפקיד הסולו לאורך הזמן.
קלרינט הבאסט שבחרה מאייר
בתקליט של סבינה מאייר עם שטאצקפלה דרזדן בניצוח האנס פונק מצוין שניגנה בקלרינט באסט. מאייר בחרה כלי ובו ארבעה צלילים נוספים מתחת למי הנמוך. היא ניגנה בו משפטים נמוכים שקלרינט רגיל אינו יכול להפיק באותו גובה. את הקונצ'רטו שנכתב לשטדלר הקליטה בכלי מודרני מורחב. בעוד שטאצקפלה דרזדן ניגנה את התפקידים התזמורתיים בהובלת פונק, מאייר ניגנה את הסולו המשתמש במנעד הנמוך שכתב מוצרט עבור שטדלר.

מאייר דיברה יחד על פשטות היצירה ועל רגשותיה העמוקים, והשוותה אותה לדת. זהו ההסבר האישי של הנגנית לאופן שבו היא רואה את הקונצ'רטו. הסולנית שבחרה בקלרינט באסט כדי להשיב את הצלילים הנמוכים הביעה במילים גם את הרגש שמצאה ביצירה. קלרינט הבאסט שבחרה הוא כלי שמסוגל לנגן צלילים נמוכים, ואילו הפשטות שתיארה היא הערכה של אופי היצירה. בחירתה שילבה הכנת כלי שמתאים למנעד הסולו עם מחשבה על הביטוי המוזיקלי של מה שתנגן בו.
הפרק השני, Adagio, בנוי בצורת A-B-A: הנושא המוצג בתחילה חוזר אחרי חלק אמצעי. אחרי המנגינה הראשונית והחלק האמצעי המנוגד לה, מנגנים שוב את אותו נושא. המוזיקה מציגה את מנגינת הסולו, עוברת לחלק אחר ושבה למוזיקה הקודמת. התזמורת מנגנת לצד הסולנית, ובהרכב נכללים חלילים, בסונים, קרנות וכלי קשת. גם בפרק האטי הזה נכתבו בנפרד חלקים שבהם הסולנית מנגנת את המנגינה לבדה וחלקים שבהם התזמורת משתתפת.
מנגנית תזמורת לסולנית
קראיאן רצה לקבל את מאייר לפילהרמונית של ברלין, והנגנים התנגדו. הדעות התנגשו סביב השאלה אם לקבל לתזמורת את הנגנית שבחר המנצח. החלטת המנצח שרצה להעסיקה והחלטת הנגנים שעתידים לעבוד לצדה היו שונות. מאייר, המוכרת כסולנית קונצ'רטו, עבדה גם כקלרניתנית בתזמורת. בתוך הרכב אחד היה עליה לתאם את הצליל עם כלי הנשיפה והקשת האחרים ולנגן את תפקידה כחלק מנגינת החברים. תהליך הקבלה שלה הדגים גם מחלוקת בין המנצח לנגנים לגבי הדרך לבחור נגן שיצטרף אליהם.
מאייר למדה אצל אוטו הרמן בשטוטגרט ואצל האנס דיינצר בהנובר. אחרי עבודתה בתזמורת הסימפונית של רדיו בוואריה ובפילהרמונית של ברלין, הרחיבה את פעילותה כסולנית קונצ'רטו. הופיעה עם תזמורות שונות, ובהן הפילהרמונית של וינה, הסימפונית של שיקגו ותזמורת NHK בטוקיו. מי שניגנה את תפקיד הקלרינט בתזמורת אחת החלה להיפגש עם מנצחים ותזמורות רבים ולנגן סולו. גם הקלטת מוצרט עם שטאצקפלה דרזדן בניצוח האנס פונק היא אחד משיתופי הפעולה האלה.
לצד הופעות הסולו המשיכה במוזיקה קאמרית עם בני משפחתה. בשנת 1983 הקימה את טריו די קלרונה עם בעלה ריינר ולה ואחיה וולפגנג מאייר. הם ניגנו יצירות פחות מוכרות של מוצרט וגם מוזיקה עכשווית. הכינו גם הופעות חדשות עם קלרניתן הג'אז מיכאל ריסלר. הסולנית שניגנה קונצ'רטו מול תזמורת הקימה הרכב קטן עם שני עמיתים קרובים. בתוכנית של אותו הרכב קאמרי שילבה יצירות מוצרט ויצירות של מלחינים עכשוויים.
מהדורות מודרניות הכוללות שני תפקידי סולו
קיימות מהדורות מודרניות המספקות הן תפקיד לקלרינט באסט והן תפקיד לקלרינט רגיל. הנגן יכול לבחור את התפקיד המתאים לכלי שלו. לצד שני תפקידי הסולו לאותו קונצ'רטו הן כוללות גם את הקטע בכתב היד ואת הביקורת משנת 1802. הן אוספות את הבסיס לשחזור הצלילים הנמוכים עם התווים שנמסרו לנגני קלרינט רגיל. תפקיד אחד משיב את המנעד המקורי, והאחר הוכן לכלי בעל מנעד מוגבל יותר.
מלחינים אחדים כתבו גם מוזיקה חדשה עבור מאייר. היא ניגנה יצירות של ז'אן פרנסה, אדיסון דניסוב, טושיו הוסוקאווה ופטר אטווש. לצד תפקיד הסולו של מוצרט ששוחזר על בסיס חומרים ישנים ששרדו, הכינה מוזיקה חדשה שנכתבה לכלי שלה. כפי שמוצרט הלחין לכלי של שטדלר, גם מלחינים מאוחרים שיתפו פעולה עם נגנים מסוימים. בהופעות מאייר נכללו קונצ'רטים שכבר פורסמו ויצירות שמלחינים בני זמנה כתבו עבורה.
בסתיו 1791 השתתף שטדלר בפראג בבכורת האופרה חסדו של טיטוס של מוצרט. בתפקידי הסולו של שתי אריות השתמשו בקלרינט באסט ובקרן באסט. מוצרט כתב באופרה מוזיקה לכלי של שטדלר לצד הזמרים, ובקונצ'רטו מאותה שנה הציב אותו כסולן לפני התזמורת. גם בנגינה עם זמרים וגם בקונצ'רטו הכלי השתמש במנעד המורחב. המוזיקה שכתב לצלילים הנמוכים ששטדלר יכול להפיק נשמרה אפוא גם בבמת האופרה וגם בתפקיד הסולו של הקונצ'רטו.
המוזיקה ששומעים במהינה
האדג'ו מהקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שמושמע במהינה הוא בביצוע סבינה מאייר. כאשר תשמעו אותו שוב, הקשיבו גם לצלילים הנמוכים של הקלרינט לצד המנגינה. אפשר להאזין תוך מחשבה על המנעד שמוצרט הכין לכלי של שטדלר.





