הווריאציה ה-18 של רחמנינוב: המוזיקה שהפכה את המנגינה של פגניני

הנושא מתוך הקפריס לכינור

פגניני בנה את הקפריס מספר 24 לכינור ללא ליווי מנושא בלה מינור ואחת-עשרה וריאציות. החלק הראשון של הנושא הקצר כולל ארבעה צלילים מהירים בערכי חלקי שש-עשרה. רחמנינוב לקח את הנושא מן הקפריס האחרון של פגניני ויצר עשרים וארבע וריאציות לפסנתר ולתזמורת. בשתי הרשימות של מהינה נמצא בנפרד גם הקפריס מספר 24 בביצוע סלווטורה אקרדו. המקור המבוצע בכינור אחד והרפסודיה המבוצעת יחד בפסנתר ובתזמורת נקשרים באותו נושא.

לפני רחמנינוב כתבו גם שומאן, ליסט ובראהמס מחדש את המוזיקה של פגניני. צלילים שנוצרו ליכולתו של כנר אחד נעשו חומרים למלחינים שישבו ליד הפסנתר. רחמנינוב חיבר מבוא קצר ועשרים וארבע וריאציות ליצירה רצופה אחת. ביצירה המאוחרת הזאת בולטים דיסוננסים ותבניות צלילים תמציתיות וחדות יותר מאשר ביצירות קודמות. סביב הווריאציה ה-18 השרה באריכות נמצאות גם וריאציות שבהן הסולן והתזמורת מחליפים ביניהם צלילים מהירים.

הבית ליד האגם בין סיורי ההופעות

רחמנינוב עזב את רוסיה בסוף 1917 ועבר דרך סטוקהולם וקופנהגן לארצות הברית. אחר כך החל בחיי פסנתרן מקצועי הנוסע מדי שנה בין ערים רבות. הוא הקליט גם תקליטים, וב-1920 חתם על חוזה ההקלטה הראשון עם ויקטור. בשנת 1930 החליט לבנות את וילה סנאר ליד אגם לוצרן בשווייץ. המוזיקאי שהמשיך בסיורי ההופעות הכין בית לבלות בו את הקיץ עם משפחתו.

רחמנינוב ביקש מהאדריכל שחדר העבודה יהיה החדר הטוב ביותר בבית. הוא רצה חלון גדול המשקיף אל האגם ומסר מיד הערות לתוכניות שקיבל בניו יורק. במקום טפט רצה קירות בגימור חלק ובצבע. בסביבות כניסתו לבית החדש בשנת 1934 הגיע גם פסנתר הכנף שסטיינוויי נתנה לו ליום הולדתו השישים. רחמנינוב הציב את הכלי בחדר העבודה שלו. החיים בקיץ שבו השלים את הרפסודיה כללו יחד את המכתבים שהחליף עם האדריכל ואת הפסנתר החדש.

הכנת הבית לא התקדמה תמיד בלי קשיים. רחמנינוב, שאיבד כסף במשבר הכלכלי העולמי, שלח מניו יורק בינואר 1933 מברק המורה לדחות את הבנייה, ואז כעבור שלושה שבועות הזמין שוב את בניית השלד. ליד האגם קנה גם סירת מנוע גדולה ובילה על המים. כשסיים את הרפסודיה בקיץ שלאחר מכן תיאר אותה כפיצוי קטן, בהתייחס לכסף שהוציא על הבית החדש. המלחין שהשלים את היצירה בחדר העבודה של הבית דיבר על הרפסודיה גם ביחס לעלות בנייתו.

וריאציה לפני הנושא ומזמור מימי הביניים

בתחילת הרפסודיה באה הווריאציה הראשונה לפני הנושא. אחרי מבוא קצר מציגים הפסנתר והתזמורת את קו הבס המהווה שלד לנושא של פגניני. אחר כך שתי קבוצות הכינורות מנגנות את הנושא המקורי באוניסון. זהו מבנה המשנה את הסדר ומציג את הנושא השלם אחרי הווריאציה הראשונה. המלחין הציב לפני המנגינה המלאה בכינור צלילים קצרים ודלילים התומכים בה. כשהנושא מופיע, הכינורות מנגנים את המנגינה והפסנתר מוסיף הדגשות.

מן הווריאציה השנייה ועד החמישית ממשיכה המוזיקה בכוח הקצב, ובשישית הפסנתר מנגן מוזיקה חופשית יותר. כלי הקשת בווריאציה התשיעית משתמשים בקול לניו, הכאה במיתר בחלק העץ של הקשת. הסולן והתזמורת ניצבים זה מול זה במקצבים שונים. בווריאציה העשירית שבאה אחר כך מופיע אופי של מארש, ובאחת-עשרה מנגן הפסנתר קדנצה מרהיבה. בכל שינוי וריאציה שינה רחמנינוב את דרך הנגינה, את המשקל ואת תפקיד הסולן ויצר מוזיקה בעלת אופי מגוון מאותו נושא.

Dies irae, המופיע בווריאציה השביעית, חוזר גם בווריאציות מאוחרות יותר. זו מנגינה ליטורגית שנמסרה מימי הביניים ושימשה בליטורגיה הקתולית לשירה על מוות ועל משפט. רחמנינוב השתמש בה לצד הנושא של פגניני בווריאציות שונות. החומרים מן המוזיקה הישנה שנאספו ברפסודיה כוללים יחד נושא של יצירת סולו לכינור ומזמור שנשמע בטקס דתי. מוזיקה שבחנה את מיומנות הנגינה בכלי אחד ומנגינה ששרו אנשים רבים מופיעות לסירוגין באותה יצירה לפסנתר ולתזמורת.

הווריאציה ה-18 המסיימת את החלק האיטי

באמצע הופכות הווריאציות ה-12 וה-13 למחול בשלוש פעימות ברה מינור. בווריאציות ה-14 וה-15 משתמשים בפה מז'ור, וה-15 מנוגנת ברובה בפסנתר לבדו. אחרי הווריאציות ה-16 וה-17 מופיעה ב-18 מנגינה ארוכה ברה במול מז'ור. הסולן שכבר עבר וריאציות מהירות וקדנצה מחבר כאן את הצלילים כאילו הוא שר. רחמנינוב, שבחר סולמות ומשקלים שונים לכל וריאציה, כתב את ה-18 כך שהפסנתר וכלי הקשת ינגנו אותה מנגינה בזה אחר זה.

אפשר לראות בווריאציות ה-12 עד ה-18 מוזיקה המקבילה לחלק האיטי של קונצ'רטו. הארוכה ביותר ביניהן היא ה-18. אחרי שהפסנתר מנגן את שתים-עשרה התיבות הראשונות של המנגינה, מצטרפים כלי הקשת. ההרכב מתרחב כשכלי קשת רבים יותר מקבלים את המשפט שהסולן שר תחילה. אחרי סיום הווריאציה ה-18 באות שש הווריאציות האחרונות. כך הרפסודיה מחברת ביצירה אחת התחלה מהירה, אמצע איטי ומוזיקה מהירה בסיום.

טכניקת ההלחנה המרכזית ליצירת הווריאציה ה-18 היא היפוך מלודי. מרווח שבו הצליל עלה נכתב בכיוון יורד, ומרווח יורד נכתב בכיוון עולה. רחמנינוב שילב את שינוי הכיוון הזה באקורדים במז'ור. אף שהשתמש בצלילי הנושא של פגניני, הווריאציה ה-18 נעשתה מנגינה חדשה השרה באריכות. על החלק הזה בפסנתר מופיעה ההוראה Andante cantabile, אנדנטה קנטבילה. קנטבילה היא הוראה לנגן בסגנון שירתי.

הפסנתר מציג את המנגינה בפשטות, ואחרי שכלי הקשת מקבלים אותה המוזיקה מתרחבת בעוצמה. כאן המלחין הפחית את הצלילים המהירים בפסנתר והפקיד בידיו מנגינה ארוכה. הוא לא השאיר את הסולן להמשיך את השיר הארוך לבדו, אלא העביר את אותה מנגינה גם להרכב כלי הקשת. טכניקת היפוך הנושא של המקור לכינור ושינוי ההרכב במעבר מהפסנתר לקשת מתקיימים יחד בווריאציה הזאת.

הבכורה בנגינת המלחין והבלט

בבכורה בבולטימור ב-7 בנובמבר 1934 ניגן רחמנינוב בפסנתר. לאופולד סטוקובסקי ניצח על תזמורת פילדלפיה. אחרי שכתב יצירה חדשה לפסנתר הוסיף אותה המלחין לסיור הופעותיו. באותה שנה הקליט אותה גם עם תזמורת פילדלפיה. הקיץ בשווייץ שבו השלים את הרפסודיה והסתיו בארצות הברית שבו ניגן אותה באו בזה אחר זה באותה שנה. כפסנתרן ביצע בעצמו את חילופי הדברים בין הסולו לתזמורת שקבע כמלחין.

בשנת 1939 יצר הכוריאוגרף מיכאיל פוקין את הבלט פגניני לרפסודיה. העלילה שהציע רחמנינוב עסקה באגדת השטן שנקשרה בכנר. שמועות שהתפשטו בעקבות יכולת הנגינה המדהימה של פגניני נעשו סיפור במה. הבלט שהוצג בלונדון הוסיף דמויות ותנועות לנושא הכינור ולמזמור על המוות. הנושא מיצירת הסולו של פגניני עבר דרך וריאציות לפסנתר ולתזמורת ושימש גם מוזיקה לרקדנים.

רחמנינוב לא יכול היה להשתתף בבכורת הבלט בקובנט גארדן בלונדון, משום שנפצע בנפילה בסנאר. זו הייתה גם השנה שבה נתן את הופעותיו האחרונות בבריטניה ועזב את ביתו בשווייץ לארצות הברית. באוגוסט 1939, אחרי שניגן בלוצרן, עזב את סנאר לתמיד. הקיצים בבית שבו כתב את הווריאציה ה-18 הסתיימו לפני המלחמה, והרפסודיה נשארה לאחר מכן יצירה שפסנתרנים ותזמורות מנגנים ורקדנים רוקדים.

הווריאציה ה-18 בביצוע נפרד

כיום הווריאציה ה-18 מוכרת גם כקטע שמבצעים בנפרד מן הרפסודיה השלמה. ההוצאה לאור פרסמה תווים להרכבים שונים, ובהם פסנתר סולו, כינור ופסנתר, צ'לו ופסנתר וכלי נשיפה מעץ ופסנתר. אלה עיבודים המוסרים לסולן או לשני נגנים מנגינה שעברה קודם בין הפסנתר לתזמורת. רשימת מהינה כוללת את הווריאציה ה-18 בביצוע ססיל אוסה. השירה הארוכה שבה הפך רחמנינוב את מנגינת הכינור של פגניני והעביר אותה לקשת נמצאת כקטע עצמאי ברשימת המוזיקה לארוחה.

המוזיקה ששומעים במהינה

המוזיקה לצהריים ולערב במהינה כוללת את הווריאציה ה-18 בביצוע ססיל אוסה. גם הקפריס מספר 24 של פגניני נמצא ברשימת המוזיקה, ולכן כשתפגשו את שתי היצירות תוכלו להשוות את הנושא המקורי למנגינה שנוצרה בהיפוכו.