המזורקות של שופן, אופוס 33: מחולות פולניים בשלוש פעימות

השירים וההרכבים של מזוביה

השם מזור קשור לאזור מזוביה שבמרכז פולין. גבר שחי באזור הזה סביב ורשה נקרא מזור. המחולות המקומיים כללו את המזור ואת האוברק, וגם את הקויאוויאק מאזור קויאוויה הסמוך. בתיעוד מאוחר יותר הציב חוקר הפולקלור אוסקר קולברג את המזור בין הקויאוויאק האיטי לאוברק המהיר. בחגיגות התחילו לעיתים במחול של הליכה, אחר כך רקדו קויאוויאק והגבירו את המהירות במזור או באוברק. הרקדנים לא העבירו את הלילה במהירות אחת בלבד.

בין כלי הליווי המוקדמים הייתה חמת החלילים העממית דודי. היא השמיעה צליל קבוע, ומעליו אלתר הזמר מנגינה ומילים. הבס המתמשך והשירה שנוצרה מחדש ליוו יחד את המחול. בהרכבים מאוחרים יותר במזוביה השתתפו גם כינור ותוף גדול, אקורדיונים במנעדים שונים וקלרינט. בכל חזרה על אותה מנגינה שינה הכנר את הצלילים המקשטים אותה. בזמן שהרקדנים הניעו את הרגליים בהתאם למשפט החוזר, הנגן ביצע אותו בכל פעם בצורה מעט חדשה.

המזור נמסר במקומות שונים כמחול של איכרים, של תושבי העיר ושל אצילים. בכל אזור היו תנועות ושמות אחרים, וגם ברישומים המוקדמים של קולברג יש דוגמאות לשימוש חופף בשמות קויאוויאק ואוברק. אפילו לאותו מחול בשלוש פעימות היו דרכים שונות מעט להעניק שם ולחלק את התנועות לפי המקום. מעבר ממחול איטי למהיר, שינויים בכלי הליווי והרגל להוסיף קישוטים למנגינה היו חלק מרקע החיים המשותף של המחולות. גם יצירות הפסנתר של שופן שירשו את שם המחול משתמשות בהדגשות ובאורכי צלילים מגוונים בתוך שלוש הפעימות.

החגיגות שבהן למדו קויאוויאק

בקויאוויאק שני אנשים נעים כזוג לאורך מעגל גדול, ובו בזמן מסתובבים סביב הציר של הזוג עצמו. ילדים וצעירים בכפר למדו את המחול בחגיגות כשהתבוננו בתנועות המבוגרים וחיקו אותן. הם למדו מגופם של אחרים את דרך הסיבוב הרכה ואת סדר הצעדים. בקויאוויאק מעבירים את הצעדים ברכות ונעים בצורה חלקה, במקום לרקוע בחוזקה. מי שלמד את המחול התאים את מהירות הצעדים והסיבוב כדי לנוע לאורך המעגל עם בן או בת הזוג.

גם בעלי אדמות ואצילים למדו את המחול. הם הזמינו מוזיקאים ורקדנים מהכפר לאחוזותיהם כדי ללמוד קויאוויאק. כמה מן התנועות שיצרו מחדש או הפכו למרהיבות יותר הועברו בחזרה לכפר. כשנגנים ורקדנים ביקרו בבתים אחרים וחזרו, השתנו גם תנועות המחול. החגיגה בכפר והנשף באחוזה התחברו באמצעות המוזיקאים. מאחורי הופעת המזורקה במוזיקה כפרית ועירונית גם יחד היו אנשים שלמדו את המחול באופן ישיר והחליפו תנועות.

לקויאוויאק נוספה גם שירה. חזרו פעמים רבות על מילים ומנגינות קצרות, ולעיתים חיקו את צלילי הכלים בפזמונים כמו אוי דנה דנה. בשנת 1867 כלל קולברג בשני כרכים יותר מאלף מנגינות שאסף באזור קויאוויה. בקויאוויאק המקומי היו גם צורות מהירות ומורכבות יותר מהמחול הלאומי שאוחד לצורכי הבמה. האנשים ששרו שוב משפט קצר, הזוגות המסתובבים וההרכב המלווה בהתאם העבירו את המחול בצורה שונה בכל אזור. גם המוזיקה הכלולה כיום בסיווג קויאוויאק איטי נאספה כך מכפרים רבים.

הסיבובים של האוברק והפעימה השלישית

שמו של האוברק קשור לפועל פולני המציין הסתובבות. הזוגות במחול מסתובבים ימינה סביב הציר שלהם, ובו בזמן נעים במעגל הגדול נגד כיוון השעון. כשרקדן מיומן נותן סימן, משנים לעיתים את כיוון התנועה של כולם. בתנועות קשות יותר משנים לשמאל גם את כיוון סיבוב הזוג. זהו מחול שבו צריך להתאים בו זמנית את כיוון הסיבוב עם בן או בת הזוג ואת כיוון התנועה עם הזוגות האחרים.

באוברק האישה מסתובבת לעיתים סביב הגבר, ולעיתים הגבר מדגיש תנועה בסיבוב רגלו בפעימה השלישית. בדרך כלל הזוגות מחזיקים ידיים ואינם נפרדים, מלבד תנועות שבהן האישה מסתובבת לבדה לרגע. המוזיקה המדגישה את הפעימה האחרונה מתוך שלוש משתלבת בתנועת גוף הרקדן. הכינור המלווה מילא צלילים ארוכים של המנגינה בצלילי חלקי שש-עשרה ובתבניות של פירוק אקורדים. גם בחזרה על אותה יצירה, בכל שינוי בקישוטים של הכנר נוספו צלילים חדשים מעל המחול המסתובב במהירות.

להרכב הכפרי הקטן קראו קפלה. נמסר הרכב שבו הכינור מנגן את המנגינה, ולצדו כלי בס בעל שלושה מיתרים בשם באסי ותוף קטן עם פעמונים. ההרכב שמר על מהירות קבועה או האיץ בהדרגה ככל שהמחול נמשך. המוזיקה חיברה בזוגות משפטים קצרים בני ארבע או שמונה תיבות וחזרה עליהם. המשפטים החוזרים וההדגשה בפעימה השלישית הודיעו לרקדנים על מועד הסיבוב הבא, ובמסגרת הזאת שינה הנגן את הקישוטים. חזרת הרגליים והשינויים המאולתרים בכינור הובילו יחד את אותו מחול.

הקצב ששופן העביר לפסנתר

שופן השתמש במזורקות במקצבים וביסודות מלודיים של מחולות פולניים. לרוב השתמש ביסודות הקצב והמנגינה של המחול ביצירה חדשה שלו, במקום לקחת ישירות מנגינה שלמה של שיר עם. בין החריגים המצטטים שיר עם במישרין נמצא מספר 3 מאופוס 68. שופן גם אמר שלא כתב את המזורקות מאופוס 6 כמוזיקה לריקוד. הוא לקח את המשקל ואת המנגינות של מזורקות שחזרו עליהן בהתאם לרקדנים, ובנה מהן מוזיקה שפסנתרן מנגן לבדו.

הפסנתרן שומר על שלוש הפעימות וקובע כמה זמן להחזיק צליל של המנגינה ואיזו פעימה לנגן בחוזקה. בנגינת מזורקה צריך לחשוב גם על השימוש ברובטו לצד הדגשות הפעימות. רובטו הוא אופן נגינה שבו מתאימים בגמישות את משך הצלילים לזרימת המשפט. כמה ממשתתפי תחרות שופן בשנת 2025 למדו גם את מחולות המזור, האוברק והקויאוויאק. אחרי שלמדו בגופם לנוע במעגל ולהדגיש תנועה בפעימה השלישית, הם מטפלים במשקל ובאורך המנגינה ליד הפסנתר.

ביצירה בסול דיאז מינור מאופוס 33 כתב שופן את ציון האופי Mesto, כלומר בעצב. הנושא הראשון מתחיל בקדנץ, חוזר אליו באמצע ומסתיים בו שוב. קדנץ הוא מהלך הצלילים והאקורדים המסיים משפט מוזיקלי. שופן הציג כבר בתחילה צורת סיום, ואחר כך החזיר אותה בתוך היצירה. גם במזורקה קצרה תכנן בקפידה את סדר חזרת המנגינה לצד משקל המחול.

המחלוקת על שלוש הפעימות

על היצירה בדו מז'ור מאותו אופוס 33 סיפר תלמידו של שופן וילהלם פון לנץ. בזמן שלנץ ניגן אותה לפני שופן נכנס המלחין ג'אקומו מאיירבר. לפי זיכרונותיו של לנץ טען מאיירבר שהיצירה היא בשתי פעימות ולא בשלוש, ושופן כעס. המלחין שכתב את המזורקה בשלוש פעימות התווכח ליד הפסנתר עם עמית שחש את המשקל אחרת. זהו אירוע ממשי שנמסר בזיכרונות ומראה כיצד ההדגשות במוזיקה של שלוש פעימות יכלו להישמע זרות.

הסיפור על היצירה ברה מז'ור קשור לתלמידה אחרת, מרצלינה צ'רטוריסקה. היא יצרה ניגוד כשניגנה אותה תחילה בגסות ואחר כך באלגנטיות, וביטאה את ההבדל בין פונדק לחדר אירוח. היא חילקה לשני אופיים בפסנתר את המקום שבו ניגנו למחול בחגיגות ואת המקום שבו חלקו מוזיקה בבתי האצולה. צ'רטוריסקה ניגנה אותה יצירה בגסות ושוב בעידון כדי להנגיד את האווירה בפונדק לזו שבחדר האירוח.

שופן הקדיש את אופוס 33 לרוזנת רוזה מוסטובסקה. כשהציג את הקובץ כתב שומאן שהוא פופולרי באופיו יותר מהמזורקות הקודמות, ושהיצירות יקסימו את המאזין מיד. הוא השווה את הקובץ החדש למזורקות מוקדמות יותר ותיאר את האופי המושך את הקהל. ארבע היצירות ברשימת מהינה הן בסול דיאז מינור, בדו מז'ור, ברה מז'ור ובסי מינור. ביצירה בדו מז'ור נשמר זיכרון הוויכוח על המשקל, ובזו ברה מז'ור הסיפור על התלמידה שניגנה לסירוגין בגסות ובאלגנטיות. היצירות הקצרות העוסקות במחולות פולניים יצרו סיפורים שונים גם בין המלחין, תלמידיו והמבקר.

המוזיקה ששומעים במהינה

במהינה משמיעים את ארבע המזורקות מאופוס 33 בביצוע צ'ו סונג ג'ין. כשאתם עוקבים אחר שלוש הפעימות בפסנתר, תוכלו להיזכר בסיבובים ובתנועות הרגליים של המחולות הפולניים שקראתם עליהם כאן.