בכתבה זו
  1. ארבעה נוסעים שקיוו להחלמה
  2. הפסנתר שחצה את הים וחוזה ההוצאה לאור
  3. ליל הסערה בזיכרונותיה של סאנד
  4. כתב היד שהתחיל בפריז והושלם באי
  5. באך שהתלווה למנזר
  6. הסולמות והצליל החוזר בפרלוד מספר 15
  7. המוזיקה ששומעים במהינה

התשובה הקצרה

בחורף 1838 שהו שופן וז'ורז' סאנד במנזר ישן במיורקה. שופן השתעל וחיכה לפסנתר שיישלח מפריז. סאנד לימדה את הילדים וכתבה בלילות. על שולחנו של שופן היו תווים של באך וכתב היד שלו. שני האמנים הגיעו לאי יפה, אבל היו צריכים להתמודד גם עם מחלה ומזג האוויר, עם הובלת כלי נגינה ועם חוזי הוצאה לאור. ליל הסערה שעליו סיפרה סאנד בזיכרונותיה המאוחרים פרסם ברבים את החורף הזה.

קריאה מעמיקה

ארבעה נוסעים שקיוו להחלמה

השניים שהו במנזר הקרטוזיאני הישן של ולדמוסה. שופן הגיע למיורקה בנובמבר 1838 עם סאנד ועם שני ילדיה, ובהמשך בילו את החורף במנזר. הוא התכוון לדאוג לבריאותו ולעבוד, אך הגשם נמשך והשיעול שלו החמיר. השהות במנזר חפפה לתקופה שבה השלים את קובץ הפרלודים. שופן, שכבר דן בפרסום בפריז, היה צריך לסדר את התווים גם באי. במקום שאליו הגיע למנוחה היה עליו לעקוב במקביל אחר מצבו הגופני ואחר לוח העבודה.

ליתוגרפיה של מנזר ולדמוסה מתוך ספר המסע של לורנס משנת 1840.
ליתוגרפיה של מנזר ולדמוסה מתוך ספר המסע של לורנס משנת 1840.

במכתב מדצמבר כתבה סאנד שבגלל השיעורים של שני הילדים והכתיבה שלה נותר לה מעט זמן ליהנות מן הנוף. שופן היה חלש, המשיך להשתעל וגשם רב ירד. במכתב מופיעים שופן המנגן בפסנתר מקומי וסאנד הכותבת בלילות. ביום לימדה את הילדים וטיפלה בחולה, ובאותו זמן הייתה צריכה לכתוב גם את כתב היד שלה.

ב-28 בדצמבר השווה שופן במכתב לידיד את חדרו במנזר לארון מתים גדול. בתקרה הגבוהה היה אבק, ומחוץ לחלון הקטן נראו עצי תפוז, דקלים וברושים. השולחן המרובע שליד המיטה לא היה נוח לכתיבה. לצדו היו נר, תווים של באך וכתב היד של שופן עצמו. בתיאור השקט בחדר כתב שאפילו אם צועקים חוזר השקט. הוא תיאר בנפרד את העצים הנראים מבעד לחלון ואת הרהיטים בחדר שבו ישן, כתב מכתבים וסידר את כתב היד. גם התווים שעל השולחן היו חלק מן החיים האלה.

הפסנתר שחצה את הים וחוזה ההוצאה לאור

הכלי ששופן חיכה לו היה פיאנינו של פלייל, פסנתר עומד קטן. לפני המסע בחר שופן את הכלי בפריז, ולאחר שקיבל אותו במיורקה השתמש בו להשלמת הפרלודים. הוא היה צריך להמתין להובלה לפני שיכול היה לעבוד עליו באי. בזמן שהשתמש בפסנתר מקומי בירר במכתבים מתי יגיע הכלי שבחר בפריז. הפיאנינו שהשתמש בו אז עדיין נמצא בוולדמוסה, ואפשר להכיר דרכו את העבודה בחורף שבו השלים באי את קובץ הפרלודים.

בינואר 1839 הודיע שופן לפלייל שהפסנתר הגיע בשלום. הכלי הגיע לאחר שעבר את הים, את מזג האוויר ואת המכס בפלמה. לאחר שהודיע שהוא שולח את כתב היד של הפרלודים, דן בתשלום ובזכויות הפרסום לפי מדינות. בסוף המכתב הוסיף בדיחה שבה קרא לעצמו איש עסקים, משום שדיבר יותר על כסף מאשר על הכרת תודה על הכלי.

לפני הנסיעה דן שופן עם פלייל בפרסום קובץ הפרלודים. המקדמה וההלוואה עזרו לממן את המסע. גם כשדאג לבריאותו באי היה עליו להשלים את התווים שכבר הבטיח. גם המכתבים מאותה תקופה מראים שהדיונים בפרסום היצירה היו קשורים לגיוס הכסף הדרוש לנסיעה. שופן גייס כסף תוך תכנון מסירת כתב היד, וגם אחרי שחזר לצרפת דן בדרכים להחזיר את הכסף ממכירת היצירות. כשהמחלה והובלת הכלי עיכבו את העבודה, היה עליו לשמור על קשר עם המוציא לאור שהמתין לכתב היד.

ליל הסערה בזיכרונותיה של סאנד

באוטוביוגרפיה שלה סיפרה סאנד על היום שבו היא ובנה חזרו במזג אוויר קשה. לדבריה, שופן שנותר לבדו בכה ליד הפסנתר והיה נסער מאוד כשחזרו השניים. היא כתבה שהוא סיפר שהרגיש כאילו טבע ומת במים. לדבריה, דמיין גם טיפות מים קרות וכבדות הנופלות בקביעות על חזהו. סאנד כתבה מאוחר יותר באוטוביוגרפיה את מראהו של שופן כשחזרה הביתה ואת הדברים שסיפר לה. הזיכרון הזה עוסק בחזרה ביום גשום ובשיחה ליד הפסנתר.

הסופרת ז'ורז' סאנד בתצלום שצילם נאדאר בשנת 1864.
הסופרת ז'ורז' סאנד בתצלום שצילם נאדאר בשנת 1864.

בזיכרונותיה של סאנד השיב שופן שלא שמע את קול הגשם האמיתי שנפל על הגג. כשהזכירה את הצליל, לדבריה התנגד לרעיון שמחקים דברים במוזיקה באופן ישיר. סאנד פירשה שצלילי הטבע הפכו במחשבתו למוזיקה. השניים הסבירו אחרת את חוויית אותו לילה. סאנד קישרה את הגשם בחוץ למוזיקה שלו, ושופן כפי שתיארה אותו לא הסכים להסביר את מוזיקתו כחיקוי של קול הגשם. באוטוביוגרפיה מופיעים יחד פירושה של הסופרת והתשובה שלדבריה נתן המלחין.

עמוד מכתב היד של חורף במיורקה, שבו עסקה סאנד בשהות באי.
עמוד מכתב היד של חורף במיורקה, שבו עסקה סאנד בשהות באי.

כשסאנד סיפרה בזיכרונותיה על הסערה לא ציינה את מספר הפרלוד. שופן קרא בהמשך לפרלוד מספר 15 טיפות הגשם בזמן שיעורים. בתווים שהשתמש בהם תלמידו נשמר הכינוי ששופן השתמש בו בהוראה. גם אחרי החורף במנזר לימד את הפרלודים לתלמידים בפריז. השם שבו השתמש המלחין בשיעורים נשאר בתווי תלמידו, ואילו סאנד כתבה באוטוביוגרפיה את מה שחוותה כשחזרה הביתה. בכינוי של מספר 15 נמסרו גם דבריו של שופן כמורה למוזיקה.

כתב היד שהתחיל בפריז והושלם באי

כששופן יצא למיורקה, הלחנת קובץ הפרלודים כבר הייתה בשלב מתקדם. משערים שגם לפחות צורה מוקדמת של מספר 15 הוכנה לפני המסע. הקובץ שהושלם באי כלל יצירות שהכין בפריז. בחורף כתב יצירות חדשות ותיקן קודמות. עוד לפני הנסיעה הבטיח לפלייל לפרסם אותן, ואחרי שהגיע לאי הקשו הבריאות והובלת הפסנתר על סיום כתב היד. במכתבים סיפר לחברו על מצבו, כשהוא משתעל ומחכה לכלי.

עמוד בכתב ידו של שופן הכולל את הפרלוד מספר 4.
עמוד בכתב ידו של שופן הכולל את הפרלוד מספר 4.

ב-12 בינואר 1839 שלח שופן את הפרלודים ליוליאן פונטנה וביקש ממנו להכין עותק. הוא ביקש שיכין את העותק עם מוזיקאי נוסף, ואז ימסור את המקור לפלייל ואת העותק לאיש העוסק בפרסום. באותו מכתב ביקש גם לשלם את שכר הדירה בפריז ולטפל בהחלטה אם להמשיך לשכור אותה. הוא מסר לחברו עניינים שהתקשה לטפל בהם בעצמו מן האי. במכתב אחד דן בהעתקת כתב היד, במסירתו למוציא לאור ובעלויות המגורים בפריז.

ההקדשה של קובץ הפרלודים השתנתה בהתאם למדינת הפרסום. שופן חשב תחילה על יוזף כריסטוף קסלר, מוזיקאי שהקדיש גם הוא את קובץ הפרלודים שלו לשופן. לאחר שעזב את מיורקה והגיע למרסיי התכוון שופן להקדיש את הקובץ לפלייל, אבל השינוי לא נמסר למוציא לאור בגרמניה. במהדורה הגרמנית הראשונה הופיע שמו של קסלר, ובמהדורות הצרפתית והאנגלית שמו של פלייל. במהלך משלוח כתב היד למוציאים לאור בארצות שונות והודעה על השינויים, השתנה נוסח ההקדשה של אותו קובץ.

באך שהתלווה למנזר

שופן הביא למיורקה את תווי הפסנתר המושווה של באך. באך קיבץ פרלודים ופוגות בסולמות שונים, ושופן השתמש בעשרים וארבעה פרלודים בכל מגוון הסולמות המז'וריים והמינוריים. על שולחן המנזר היו יחד כתב היד שלו ותווי באך. ליד השולחן הקטן שעליו הוצב נר קרא מוזיקה של מלחין שקדם לו וסידר את יצירותיו. התווים היו בחדר גם בזמן שהפסנתר נסע מפריז לאי. שופן, שהיה צריך לסיים את כתב היד של הפרלודים, המשיך לעבוד עם המוזיקה של באך שהביא עמו למסע.

בתחילת המאה התשע-עשרה כתבו לעיתים פרלודים לפני ביצוע יצירה אחרת כדי לבדוק את כיוון הכלי ולהתרגל לסולם ולאווירה. שופן הפך כל יצירה קצרה ליצירה עצמאית וקיבץ עשרים וארבע יצירות בפרסום אחד. הוא יצר קובץ חדש באמצעות צורה ששימשה להכנת ביצוע של מוזיקה אחרת. המלחין עבר בין מז'ור למינור וכלל מוזיקה שונה בכל יצירה. אחרי שסיים את כתב היד במיורקה ביקש מחברו עותק ודן בזכויות הפרסום לפי מדינות. העבודה נמשכה עד להכנת קובץ הפרלודים ומסירתו למוציא לאור.

הסולמות והצליל החוזר בפרלוד מספר 15

מספר 15 מתחיל ברה במול מז'ור, עובר בחלק האמצעי לדו דיאז מינור וחוזר לרה במול מז'ור. בין סולם הפתיחה לסולם הסיום נמצא חלק אמצעי בסולם אחר. הצליל החוזר נכתב בחלקים החיצוניים כלה במול (A-flat), ובאמצע כסול דיאז (G-sharp). בפסנתר לוחצים על אותו קליד, אבל הכתיב והאקורדים שסביבו משתנים. כשנכנס לחלק האמצעי התאים המלחין את שם הצליל ואת האקורדים לסולם החדש.

ברשימת הצהריים של מהינה נמצא מספר 15 מתוך אופוס 28 בביצוע דמיטרי אלכסייב. בתקופה שבה השלים את קובץ הפרלודים שהיצירה כלולה בו תיאר שופן במכתבים את החלון הקטן במנזר, את השולחן הלא נוח ואת הנר. הוא קרא את תווי באך וסידר את כתב היד שלו, תוך המתנה לפסנתר שבחר ונשלח מפריז. לאחר שקיבל את הכלי ביקש מפונטנה להעתיק את כתב היד ולשלוח אותו למוציא לאור. גם בחורף שבו סבל מגשם וממחלה טיפל שופן בתווים, בחוזים ובמכתבים, וסאנד המשיכה בשיעורי הילדים ובכתיבה שלה.

המוזיקה ששומעים במהינה

המוזיקה לצהריים במהינה כוללת את פרלוד טיפות הגשם בביצוע דמיטרי אלכסייב. בהאזנה תוכלו להיזכר בפסנתר ששופן חיכה לו ובמכתבים שכתב במנזר. כך אפשר לחשוב לצד כינוי היצירה גם על החורף הממשי של המלחין.