בכתבה זו
  1. כתיבה בבישאן ובכורה בפריז
  2. הגמלאן של ג'אווה בתערוכה העולמית בפריז
  3. ערב בגרנדה ויצירת הזיכרון של דה פאיה
  4. שני שירים בגנים שבגשם
  5. חומרים שונים בפסנתר אחד
  6. המוזיקה ששומעים במהינה

התשובה הקצרה

דביסי השלים בקיץ 1903 את קובץ הפסנתר הדפסים. בשלוש הכותרות, פגודות, ערב בגרנדה וגנים בגשם, שילב גמלאן מג'אווה, מקצבי ריקוד ספרדיים ושירי ילדים צרפתיים. הוא כתב את היצירות בבישאן שבכפר הצרפתי. במכתב למנצח אנדרה מסאז'ה כתב שכאשר אין די כסף למסע, הוא נעזר בדמיון במקום לנסוע.

קריאה מעמיקה

כתיבה בבישאן ובכורה בפריז

דביסי כתב את שלוש היצירות בקיץ 1903 בעת ששהה בבישאן בצפון בורגונדי. במכתב ששלח באותה תקופה למסאז'ה הזכיר ארצות רחוקות ואת הקושי לשאת בהוצאות מסע. בכותרות של הדפסים מופיעים מבנים שמחוץ לצרפת ועיר ספרדית, אך דביסי השלים את הקובץ בעת שהותו בצרפת. במקום לתעד תחנות מסע לפי הסדר כמו ביומן נוסע, השתמש במוזיקה ששמע ובתווים שכתב בעבר. בשנה הקודמת, 1902, העלה את האופרה פליאס ומליזנד, ומ-1903 עבד גם על היצירה התזמורתית הים. קיץ ההדפסים היה חלק מתקופה של עבודה על אופרה, מוזיקה תזמורתית ויצירות לפסנתר.

דביסי קבע בפירוט גם את אופן הדפסת הקובץ. הוא בחר את הנייר וביקש מהמוציא לאור להדפיס את הכותרת ואת המונוגרמה שלו בזהב בהיר ואת שמות היצירות בכחול. מונוגרמה היא סימן המשלב אותיות של שם. לצד כתיבת התווים הכין גם את עטיפת הפרטיטורה. הוא אסף את שלוש הכותרות בקובץ אחד, הבדיל ביניהן בצבעים וסידר את האותיות. הבקשות לגבי הנייר והצבעים, ששלח במכתבים, היו הוראות הפקה ממשיות לתווים שהקורא יחזיק בידו לראשונה.

באוגוסט של אותה שנה קיבל דביסי הגהות, וב-20 באוקטובר פרסם את הקובץ. הוא הקדיש אותו לצייר ז'אק אמיל בלאנש. ריקרדו וינייס ביצע את הבכורה באולם אראר בפריז ב-9 בינואר 1904. דביסי סיים את היצירות בקיץ והכין את הדפסתן, פרסם את התווים בסתיו, ובחורף השמיע הפסנתרן את שלוש היצירות לקהל. וינייס ניגן פגודות, ערב בגרנדה וגנים בגשם בקונצרט של האגודה הלאומית למוזיקה. פריז הייתה העיר שבה הוצג הקובץ שהושלם בבישאן.

הגמלאן של ג'אווה בתערוכה העולמית בפריז

ביצירה הראשונה, פגודות, ניכרת השפעת הגמלאן הג'אווני ששמע דביסי בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1889. גמלאן הוא הרכב של כלי נגינה שונים. בהרכבים המסורתיים של ג'אווה ובאלי ניגנו בכלים רבים, שבמרכזם כלי הקשה מארד. השתמשו בהם גם בטקסי חצר וכפר, באירועים קהילתיים ובתיאטרון צלליות. עוד לפני שדביסי שמע אותם בפריז, מוזיקאים ניגנו בכלים אלה בטקסים ובהופעות. התערוכה הציגה את המוזיקה הזאת לפני קהל אירופי.

מוזיקאים מנגנים בגמלאן בארמון יוגיאקרטה בשנת 1888.
מוזיקאים מנגנים בגמלאן בארמון יוגיאקרטה בשנת 1888.

התערוכה כללה ביתן הולנדי ושטח ששחזר כפר ג'אווני. בין כלי הגמלאן שהועברו אז לצרפת היו כלים שפקיד באיי הודו המזרחיים ההולנדיים העניק לממשלת צרפת. העברת הכלים וההופעות הייתה קשורה לשלטון הקולוניאלי ולארגון התערוכה באותה תקופה. לכן יש לבחון את גילוי הצלילים החדשים של דביסי במוזיקה הג'אוונית לצד הנסיבות שבהן הגיעו הכלים והמוזיקאים מן המושבות לפריז. גם לאחר שיצירת הפסנתר של דביסי התפרסמה, מסורת המוזיקאים הג'אוונים שניגנו את החומרים המקוריים נמשכה בפני עצמה.

הכפר הג'אווני בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1889.
הכפר הג'אווני בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1889.

בפגודות ביטא דביסי את השפעת הגמלאן במרווחי קוורטה וקווינטה ובשילוב צלילים במנעד רחב. הוא חיבר צלילים במשלב הנמוך של הפסנתר, תבניות חוזרות ותנועה במשלב הגבוה. תבנית צלילית היא רצף קצר של תווים שאפשר לחזור עליו או לשנותו. דביסי שילב את צליל ההרכב ששמע בגמלאן בתווים לפסנתר אחד. הוא חילק את המנעד בין שתי ידיו של הנגן ומימש את ההשפעה בכלי שונה מכלי ההרכב הג'אווני.

ערב בגרנדה ויצירת הזיכרון של דה פאיה

היצירה השנייה, ערב בגרנדה, כוללת הוראה לעקוב אחר תנועת ההבנרה. דביסי השתמש במקצב הריקוד ביצירה שנקראה על שם עיר ספרדית. אף ששהה בספרד יום אחד בלבד, המלחין הספרדי מנואל דה פאיה העריך מאוד את אופייה הספרדי של היצירה. דביסי לא למד את מוזיקת המקום במסע ממושך, אך כתב מוזיקה שעמיתו הספרדי זיהה בה את מאפייניה. במקצב הריקוד החוזר תחת שמה של גרנדה שמע דה פאיה מאפיינים של המוזיקה הספרדית.

חצר האריות באלהמברה בגרנדה, בתצלום של ז'אן לוראן מסביבות 1865.
חצר האריות באלהמברה בגרנדה, בתצלום של ז'אן לוראן מסביבות 1865.

בשנת 1920 כתב דה פאיה את יצירת הגיטרה הומאז' לגיליון מיוחד של כתב עת שהוקדש לזכר דביסי. בהמשך העביר אותה בעצמו גם לפסנתר. סמוך לסיומה ציטט מוזיקה מערב בגרנדה. כך השתמש במשפט שדביסי כתב לפסנתר בתוך יצירת גיטרה לזכר עמיתו. ביצירה שנולדה ממיזם ההנצחה של כתב העת שולב משפט שבו מנוגנת שוב מנגינתו של דביסי כמחווה לו. המוזיקה שדה פאיה העריך חזרה ביצירת הזיכרון שלו ונשמרה בגרסאות לגיטרה ולפסנתר.

בעת הכנת ערב בגרנדה השתמש דביסי גם ביצירה קודמת שלו. הוא עיבד מחדש מוזיקה מלינדראחה, שכתב לשני פסנתרים. חומר שנועד ליצירה ששני נגנים חולקים ביניהם עבר ליצירה לפסנתר יחיד. לפני כתיבת היצירה שנשאה את שם העיר הספרדית, כבר התנסה במוזיקה קשורה בהרכב אחר. בהדפסים ארגן מחדש את החומר והציב אותו אחרי פגודות ולפני היצירה האחרונה המבוססת על שירים צרפתיים.

שני שירים בגנים שבגשם

ביצירה השלישית, גנים בגשם, מופיעים שני שירים צרפתיים. דביסי השתמש במנגינות Nous n’irons plus au bois ו-Do, do, l’enfant do. את הכותרת הראשונה אפשר לתרגם: לא נלך עוד ליער, והשנייה היא פנייה לילד כדי להרדים אותו. ביצירה שהגשם מופיע בכותרתה השתמש במנגינות שאנשים שרו. הוא הכניס את החומר השירי לתווי פסנתר בתנועה מהירה, ובנה את האחרונה משלוש היצירות ממוזיקה מוכרת בצרפת.

איור ותווים של לא נלך עוד ליער מתוך ספר צרפתי ישן של שירי ילדים.
איור ותווים של לא נלך עוד ליער מתוך ספר צרפתי ישן של שירי ילדים.

ייתכן שציור דיוקנו של דביסי בידי בלאנש ביום גשום היה אחד הגורמים לכתיבת היצירה, אך אי אפשר לקבוע זאת בוודאות. בנפרד מהאפשרות הזאת, השתמש דביסי בגנים בגשם במוזיקה שכתב בקובץ תמונות שלא פורסם משנת 1894. גם בתווים הקודמים מופיע Nous n’irons plus au bois. היצירה האחרונה, הבאה אחרי מוזיקת ג'אווה והמחול הספרדי, כוללת אפוא לא רק שירים צרפתיים אלא גם מוזיקה לפסנתר שדביסי ניסה תשע שנים קודם.

ביצירה האחרונה ממשיכה המוזיקה המצטטת את השירים הצרפתיים, ולבסוף עוברת למי מז'ור, E major. אפשר לדמות את השינוי להפסקת הגשם וליציאת השמש, אך הדימוי הזה הוא פרשנות המשלבת את כותרת היצירה עם שינוי הסולם. דביסי משנה את הסולם במהלך המוזיקה ומסיים במי מז'ור. הציטוטים מן השירים והשינוי בסיום נכללים באותה יצירה. אף שכתב גשם בכותרת, לא חזר על אותה מוזיקה עד הסוף.

חומרים שונים בפסנתר אחד

האזנה לשלוש היצירות לפי סדרן מאפשרת להשוות את החומרים המוזיקליים השונים ששילב דביסי בפסנתר. בפגודות עומדת במרכז השפעת ההרכב הג'אווני, בערב בגרנדה ההבנרה, ובגנים בגשם השירים הצרפתיים. לכל יצירה בחר כותרת ובנה את המוזיקה בדרך אחרת. חוויית גוני הצליל של הגמלאן, ניסיונותיו במוזיקה ספרדית לפסנתר ושירי הילדים שבהם השתמש בתווים קודמים נאספו בקובץ אחד. שלוש היצירות משותפות בהרכב של פסנתר יחיד, אך שונות בחומריהן ובהתפתחותן.

ברשימות הצהריים והערב של מהינה מופיעות כל שלוש היצירות מהדפסים בביצוע זולטן קוצ'יש. פסנתרן אחד מנגן את כולן, אך החומרים שונים. בפגודות השתמש דביסי במרווחים ובמשלבי צליל בהשפעת ההרכב הג'אווני, ובערב בגרנדה הוא חוזר על ההבנרה. בגנים בגשם האחרונה הכניס שני שירים ששרו בצרפת. כשעיבד מחדש מוזיקה קודמת לפסנתר, הכניס לכל אחת משלוש היצירות להרכב יחיד את ההרכב ששמע בתערוכה, את הריקוד או את השירים המוכרים.

המוזיקה ששומעים במהינה

במהינה משמיעים את שלוש היצירות מהדפסים בביצוע זולטן קוצ'יש. כשיודעים כיצד הפכו ההרכב הג'אווני, הריקוד הספרדי ושירי הילדים הצרפתיים למוזיקה לפסנתר, נהנים גם להבחין בין שלוש היצירות בזמן ההאזנה.