בכתבה זו
  1. מעט מדי חזרות לקראת הבכורה שלאחר המלחמה
  2. ברבירולי חוזר כמנצח לאחר שהשתתף כצ'לן
  3. חומרים מוזיקליים החוזרים לאורך ארבעת הפרקים
  4. ביצועי הקונצ'רטו שנמשכו גם לאחר ההקלטה
  5. קשר שהחל בבחינה למלגה
  6. המוזיקה ששומעים במהינה

התשובה הקצרה

בשנת 1965 הקליטה ז'קלין דו פרה, בת עשרים, את הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר. ג'ון ברבירולי ניצח על התזמורת הסימפונית של לונדון. ברבירולי היה מי שניגן בצ'לו באותה תזמורת בבכורת היצירה בשנת 1919. ההקלטה חיברה סולנית צעירה עם מוזיקאי שהשתתף תחילה כחבר התזמורת, וכעבור 46 שנה חזר אל היצירה כמנצח.

קריאה מעמיקה

מעט מדי חזרות לקראת הבכורה שלאחר המלחמה

הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר בוצע לראשונה בקווינס הול בלונדון ב-27 באוקטובר 1919. אלגר ניצח בעצמו על התזמורת הסימפונית של לונדון, ופליקס סלמונד ניגן את תפקיד הסולו. אלגר כתב את היצירה לאחר מלחמת העולם הראשונה. כשחושבים על החיים שהמלחמה גבתה ועל החיים שלפניה, שלא היה אפשר להשיבם, אפשר להבין את אופי האבל שביצירה לצד חוויות התקופה. התזמורת, שהמשיכה להופיע גם בזמן המלחמה, העלתה קונצ'רטו חדש שנכתב אחריה, והמלחין אחז בשרביט בבכורה.

גם התזמורת הסימפונית של לונדון חוותה את השלכות המלחמה. נגנים התגייסו לצבא, והתזמורת המשיכה להופיע תחת הגבלות תנועה ואיום של תקיפות אוויריות. המנצח הראשי החדש, אלברט קואטס, החליט לוותר על שכרו כדי לסייע לתזמורת שחידשה את הופעותיה. בקונצרט פתיחת העונה שבו הוצגה יצירתו החדשה של אלגר נכללו גם יצירות של בורודין, וגנר וסקריאבין. הנגנים נדרשו להכין רפרטואר מוכר וקונצ'רטו חדש לקונצרט אחד.

אלגר והתזמורת הסימפונית של לונדון בתצלום מקווינס הול, שפורסם בכתב עת מוזיקלי בשנת 1911.
אלגר והתזמורת הסימפונית של לונדון בתצלום מקווינס הול, שפורסם בכתב עת מוזיקלי בשנת 1911.

קואטס חרג מהזמן שהוקצה בחזרה ליצירות האחרות, ולאלגר ולסלמונד לא נותר די זמן לתאם את הקונצ'רטו. אליס אלגר כתבה ביומנה הן את כעסה על מה שקרה לבעלה והן את הערכתה לנגנים שהקדישו זמן נוסף לחזרות. המחסור בחזרות היה גם חלק מהרקע לביקורות הלא טובות שקיבלה הבכורה. אף שהמלחין ניצח בעצמו והסולן השתתף, הם נאלצו להופיע לפני שתיאמו במידה מספקת את תפקיד הסולו עם התזמורת.

אלגר והתזמורת הסימפונית של לונדון המשיכו לעבוד יחד. בינואר 1934 פיקח אלגר, ממיטת חוליו בווסטר, על הקלטה של התזמורת באולפן בלונדון. חיבור מיוחד בין שתי הערים אפשר למלחין לשמוע את ההקלטה גם ממיטתו. במקום להגיע לאולפן, הוא הקשיב לנגינה מחדרו. כך המשיכו המלחין והתזמורת, שיצרו קשר כבר בבכורה, לעבוד על הקלטות גם כששהו במקומות שונים.

ברבירולי חוזר כמנצח לאחר שהשתתף כצ'לן

ברבירולי ניגן בבכורת הקונצ'רטו כחבר קבוצת הצ'לו. בשנת 1965 ניצח על אותה תזמורת סימפונית של לונדון בהקלטת היצירה עם דו פרה. מי שבבכורה ניגן את תפקיד הצ'לו שהונח לפניו הוביל הפעם את הסולנית ואת התזמורת כולה. בהופעה הראשונה היה ברבירולי אחד הצ'לנים בתוך התזמורת. כעבור 46 שנה עמד מולה, קבע את הפעמה, הוביל אותה בהתאם לנגינת הסולנית והכין הקלטה של אותה יצירה.

איור הקונצרט הראשון בקווינס הול בשנת 1893.
איור הקונצרט הראשון בקווינס הול בשנת 1893.

דו פרה נולדה ב-26 בינואר 1945. בזמן ההקלטה בשנת 1965 הייתה בת עשרים. בילדותה עורר בה צליל הצ'לו ששמעה ברדיו עניין בכלי. בשנת 1961 הופיעה לראשונה ברסיטל בלונדון, וב-1962 החלה להקליט ל-EMI. עוד לפני שהקליטה את הקונצ'רטו של אלגר, כבר התנסתה בהופעות פומביות ובהפקת תקליטים. הופעת הבכורה שלה, ההקלטות הראשונות ל-EMI והקלטת הקונצ'רטו התרחשו לאורך כמה שנים.

הקונצ'רטו של אלגר היה יצירה שלמדה עוד בתקופת לימודיה אצל ויליאם פלית. בשנת 1964 החלה לנגן בצ'לו סטרדיווריוס הנקרא דוידוב, ובשנה שלאחריה ניגנה את הקונצ'רטו עם ברבירולי ולאחר מכן הקליטה עם התזמורת הסימפונית של לונדון. תחילה ניגנה בכלי חדש את היצירה שלמדה במשך זמן רב, תיאמה את נגינתה עם המנצח בקונצרטים, ורק אחר כך הקליטה. לפני התקליט המפורסם מ-1965 כבר היה תהליך של לימוד היצירה ונגינתה עם אחרים.

חומרים מוזיקליים החוזרים לאורך ארבעת הפרקים

בתחילת הקונצ'רטו הטיל אלגר על הצ'לו הסולני לנגן ארבעה אקורדים. אחריהם משיבים כלי הקשת, הקלרינט והקרן, והוויולות מציגות את הנושא. סדר הדיאלוג בין הצ'לו הסולני לתזמורת ברור מן ההתחלה. במקום להציג פתיחה תזמורתית ארוכה ורק אז להכניס את הסולן, כמקובל בקונצ'רטו, כתב אלגר פתיחה שבה הצ'לן מנגן תחילה. עוד לפני הפרק האטי שהקליטה דו פרה, מתחיל הקונצ'רטו בצליל הראשון שמנגן הסולן.

קטע מתווי הקונצ'רטו לצ'לו משנת 1919 בכתב ידו של אלגר.
קטע מתווי הקונצ'רטו לצ'לו משנת 1919 בכתב ידו של אלגר.

הפרק השלישי, Adagio, הוא החלק האטי בין ארבעת הפרקים. לפניו נשמעות פתיחת הצ'לו בפרק הראשון והתנועה המהירה של הפרק השני, ואחריו בא הפרק האחרון. לארבעת הפרקים אופי שונה, וחומרים שהופיעו קודם חוזרים בפרקים מאוחרים יותר. כאשר הפרק השלישי מופיע בנפרד בתקליט, שומעים את המנגינה שלו כיחידה רצופה. בקונצ'רטו המלא מנוגנת המוזיקה האטית הזאת בין הפרק המהיר שלפניה לפינאלה שאחריה. במשפט הראשון של הצ'לו מופיעה גם הוראת הנגינה Nobilmente, המתורגמת בדרך כלל כבאצילות. לצד התווים הראשונים קבע אלגר גם בהוראה זו את אופי המשפט.

לקראת סוף הפרק האחרון חוזרים הנושא של Adagio ואקורדי הצ'לו שפתחו את הקונצ'רטו. אלגר לא זנח את החומרים הקודמים בכל פרק חדש, אלא השתמש במוזיקה המוקדמת גם בפרק האחרון. הנושא שהוצג בפרק השלישי במהלך עצמאי הופך לחלק מהפינאלה, וגם אקורדי הפתיחה שבים לפני הסיום. בקטע נפרד שומעים מנגינה בתוך פרק אחד, ובקונצ'רטו המלא שומעים כיצד החומרים חוזרים בין הפרקים.

ביצועי הקונצ'רטו שנמשכו גם לאחר ההקלטה

דו פרה הפסיקה להופיע בשנת 1973 ונפטרה בשנת 1987. גם לאחר שמחלתה מנעה ממנה לעלות לבמה, אפשר לשמוע את נגינתה בתקליטים שהקליטה קודם. תקליט אלגר מ-1965 נעשה לפני פרישתה. הקריירה המוקדמת, מהופעת הבכורה ועד ההקלטות, ובעיות הבריאות המאוחרות שייכות לתקופות שונות. שנת ההקלטה מצביעה על זמן שבו עדיין הרחיבה את פעילותה, ועמה נשמרים גם שמות המנצח והתזמורת שהשתתפו בה.

צ'לו שיצר ז'אן בטיסט ויום באמצע המאה ה-19.
צ'לו שיצר ז'אן בטיסט ויום באמצע המאה ה-19.

ביצועי הקונצ'רטו של אלגר בידי דו פרה נשמרו לא רק בתקליט אולפן אלא גם בהקלטות קונצרטים ובסרטים. קיימת הקלטת קונצרט בניצוח מלקולם סרג'נט משנת 1963, סרט המתעד את נגינתה עם ברנבוים בשנת 1967, והקלטה של הקונצרט בפילדלפיה בשנת 1970. ההופעה עם סרג'נט קדמה לתקליט עם ברבירולי בשנתיים, והסרט עם ברנבוים צולם שנתיים אחריו. דו פרה ניגנה את הקונצ'רטו פעמים רבות עם מנצחים שונים ובמקומות שונים.

הקונצ'רטו היה האחרון בין יצירותיו התזמורתיות הגדולות שאלגר השלים. דו פרה ניגנה אותו גם ב-12 בדצמבר 1968 עם הפילהרמונית של לוס אנג'לס בניצוח זובין מהטה. זה היה הביצוע הראשון של הקונצ'רטו בידי אותה תזמורת. דו פרה המשיכה לנגן את היצירה שאלגר השלים באחרית חייו עם מנצחים ותזמורות מארצות שונות. גם לאחר יצירת התקליט מ-1965 היא ניגנה אותה עם תזמורות אחרות. הקונצ'רטו נשאר ברפרטואר שלה בהקלטות ובהופעות גם יחד.

קשר שהחל בבחינה למלגה

ברבירולי ודו פרה נפגשו גם בבחינות למלגת סוג'יה בשנת 1956. ברבירולי סייע לכוון את הצ'לו של דו פרה הצעירה. המלגה שקיבלה בגיל אחת עשרה הותנתה בארבע שעות אימון בכל יום. כעבור תשע שנים הקליטו השניים את הקונצ'רטו יחד. ברבירולי, שכיוון את כלי הנגינה של המועמדת הצעירה, ניצח על ההקלטה בשנת 1965, והצ'לנית שלמדה בעזרת המלגה ניגנה את תפקיד הסולו. עוד לפני עבודתם המשותפת באולפן, בחן ברבירולי את נגינתה כמועמדת למלגה ועזר לכוון את הכלי שלה.

בהקלטה מ-1965 מנגנת דו פרה את האקורדים בצ'לו כבר בתחילת הקונצ'רטו. לאחר תשובת התזמורת ממשיכים ארבעת הפרקים, ובפרק האחרון חוזרות מנגינת הפרק השלישי והאקורדים הראשונים. ברבירולי הוביל הפעם כמנצח את המוזיקה שניגן בתוך התזמורת בבכורה. דו פרה הצעירה ניגנה את תפקיד הסולו שסלמונד ניגן בשנת 1919. ברבירולי החליף על דוכן המנצחים את אלגר, ודו פרה החליפה כסולנית את סלמונד. היא והתזמורת הסימפונית של לונדון הקליטו איתו את ארבעת הפרקים שהותיר אלגר.

המוזיקה ששומעים במהינה

מוזיקת הצהריים והערב במהינה כוללת את האדג'ו מהקונצ'רטו לצ'לו של אלגר בביצוע ז'קלין דו פרה. כשהמנגינה נשמעת בזמן הארוחה, תוכלו להיזכר גם בהקלטה שחיברה את דו פרה הצעירה עם ברבירולי, שהשתתף בבכורת היצירה.