Jean-Pierre Rampal: מסטודנט לרפואה לחלילן מייצג של המאה ה-20

מדוע רמפאל נקרא דמות מייצגת של החליל במאה ה-20?

Jean-Pierre Rampal נולד במרסיי ב-7.1.1922 ומת בפריז ב-20.5.2000, בגיל 78. הוא תואר כגדול חלילני המאה ה-20 ותרם רבות לכך שהחליל לא יישאר רק בתוך התזמורת אלא יקבל מחדש תשומת לב ככלי סולו. פעילות זו מבהירה מדוע רמפאל נקרא חלילן מייצג של המאה ה-20.

עד שנות ה-1950 היה נדיר שנגן כלי נשיפה יופיע כסולן עם תזמורת. רמפאל פרץ את המחסום, הביא את החליל למרכז הבמה ופתח דרך לסולנים שבאו אחריו. הוא תרם לכך שהחליל ישוב להיות כלי סולו קלאסי אהוב, ונחשב לסולן החליל הראשון שמשך קהל בהיקף שניתן להשוותו לקהל של סולני פסנתר או כינור. לכן מעמדו של רמפאל חורג מ„חלילן מפורסם”: הוא קרוב יותר לחלוץ ששינה את גודל הבמות ואת היקף הקהל הזמינים לסולן חליל.

רמפאל פעל כחלילן, מנצח ומורה. הוא ייסד ב-1945 את חמישיית כלי הנשיפה הצרפתית, הרכב של 5 נגנים, וב-1953 את אנסמבל הבארוק של פריז. בריאיון לרשת השידור הציבורית האמריקאית בשנת 1969 סיפר רמפאל שמורו הראשון היה אביו, ושגם בזמן שניגן בחליל המשיך דרך בית הספר והאוניברסיטה ללימודי רפואה.

פריז של שנות המלחמה לא הייתה רק רקע

באותו ריאיון נזכר רמפאל שבתקופת הכיבוש הגרמני נסע לפריז, למד בקונסרבטוריון וזכה בפרס, ולאחר מכן חזר למרסיי והמשיך שוב בלימודי הרפואה. הוא הסביר שפריז, עיר גדולה, הייתה בעיניו אז בחירה בטוחה יותר. לכן המעבר בזמן המלחמה האיץ את הכשרתו המוזיקלית, אך לא הביא מיד להפסקת לימודי הרפואה.

גם לאחר שזכה בפרס בקונסרבטוריון של פריז חזר למרסיי והתחיל שוב את לימודי הרפואה. ההישג המוזיקלי לא סיים מיד את חייו באוניברסיטה; המעבר המקצועי הממשי התרחש מאוחר יותר, בתוך פעילות ההופעות שנמשכה.

הצעות ההופעה בפריז שינו את כיוון הקריירה

רמפאל סיפר שלאחר המלחמה חזר לאוניברסיטה במרסיי, אך במהלך הסמסטר קיבל הצעת הופעה בפריז ונסע לשם שוב. השהות בפריז, שחשב שתהיה קצרה, נמשכה; לדבריו הוא הפסיק את לימודי הרפואה והמשיך בפעילות המוזיקלית. אפשר להבין שלא רק תשוקה, אלא גם הכשרה, תגובת הבמה והקשרים עם עמיתים בנו את מקצועו של אדם אחד.

הוא גם הותיר את ספר הזיכרונות Music, My Love, העוסק בחייו ובמוזיקה שלו. זה לא היה סיפור שנגמר בתחרות אחת או בתקליט אחד, אלא קריירה ארוכה שנבנתה שכבה אחר שכבה מהופעות, הוראה ועבודה באנסמבלים.

הוא התחבר לא רק לרפרטואר קיים אלא גם ליצירות חדשות

פול ארמה כתב כמה יצירות לרמפאל, ובהן Suite paysanne hongroise משנת 1952. הדבר מראה שרמפאל לא רק השמיע יצירות ישנות, אלא היה מחובר גם לתהליך שבו מלחינים בני זמנו כתבו מוזיקה חדשה לחליל.

Francis Poulenc התקשר לרמפאל כדי לספר לו על סונטה חדשה לחליל, והשניים ביצעו את הבכורה בפסטיבל שטרסבורג ב-18.6.1957. בשנת 1958 ביצעו רמפאל והפסנתרן רובר ויירון-לקרואה את היצירה לראשונה בארצות הברית. יחד עם מלחינים, פסנתרנים ומוסדות הרחיב רמפאל את ההזדמנויות להעלות מוזיקה חדשה לחליל על הבמה.

כיצד להאזין לראשונה לנגינתו של רמפאל

אם זו הפעם הראשונה שאתם שומעים את רמפאל, אל תנסו לנתח את מבנה היצירה כולה; האזינו לאופן שבו קו החליל נמשך בתוך נשימה אחת. שימו לב היכן פראזה ארוכה משנה כיוון בקלילות ועד כמה הצלילים מתחברים זה לזה ללא תפר; כך קל יותר לחוש את הזרימה בנגינתו.

לאחר שמתרגלים לזרימת קו החליל, אפשר לשמוע באופן טבעי גם את תנועת כלי הליווי — פסנתר, צ'מבלו או נבל. הקשיבו לנקודות שבהן החליל והליווי עוצרים או ממשיכים יחד, ולרגעים שבהם כלי אחד מקבל את הקו של האחר ומוביל לזרימה הבאה; כך מתגלה מרקם שונה מזה ששומעים כשמתמקדים רק בקו הסולו.

אם תרצו להשוות להקלטה אחרת, השאירו את הפרק ואת עוצמת הקול ללא שינוי והחליפו רק את הביצוע. די בהבדל אחד שקלטתם באוזן, כגון „מעט מהיר יותר”, „הצליל נמשך זמן רב יותר” או „החליל נשמע קרוב יותר”. השוואה נעשית מעניינת יותר כשמנסחים במילים את מה ששמעתם בפועל, ולא כשמנסים לנחש את המונח המקצועי הנכון.

סיפורי המוזיקה הקלאסית הנמשכים ב-Mahina Vegan Table

Mahina Vegan Table משמיע מוזיקה קלאסית בחלל הארוחה. מלודיות רגועות ממלאות בשקט את אווירת החלל בלי להפריע לארוחה ולשיחה.

בכתב העת הזה אנו מציגים לפי הסדר את חיי המלחינים והמבצעים שמאחורי המוזיקה הקלאסית, את תהליך יצירתה של יצירה ואת ההבדלים בדרכי הביצוע. חייו של רמפאל מספרים כיצד הבמה והקהל של כלי כמו החליל יכולים להתרחב באמצעות מבצע אחד.